לפנק-לפנק-לפנק...

ברור שכל אחד ואחת המחפשים יחסי שליטה,

מי כשולט/ת ומי כנשלט/ת,

מגיעים לכאן עקב אופיים, חינוך שקיבלו, אורח חיים ועוד.

אני, כילד בכור לשני הורים ניצולי שואה,

חוויתי חיים מורכבים,

הורי התקשו להעניק לי חום ותמיכה,

וכילד זה היה לא פשוט,

ילד בכור תמיד צריך להיות "הכי מוצלח",

אך ילד בכור של הורים ניצולי שואה,

זה כבר דבר מורכב אלפי מונים.

אני כותב ודומע,

כן, חיי לא היו פשוטים,

הייתי צריך בכל תחום להצטיין,

ללמוד, להתבלט, לא להתלונן, אסור להתפנק,

וגם זה לא הספיק, לא אז...גם לא היום,

וכן, לא נעים לומר,

גם המשפט השגור אצלנו היה - "חוסך שבטו, שונא בנו",

על כך המשתמע...

אז לצאת "נורמלי" לא היה לי כל סיכוי.

כבר חלפו שנים רבות,

סלחתי ומחלתי להוריי,

אבל הפצעים, הנפשיים, לעולם לא יגלידו,

אני בטוח שחלק מהיותי כאן,

כמיהתי להשלט,

קשורה קשר הדוק לדברים שחוויתי...