לפנק-לפנק-לפנק...

בעקבות הפוסט שהעלתי אמש,

אני חושב לעצמי,

זה מדהים שרק כאן אני יכול לפתוח הכל ולכתוב,

להיפתח ולספר,

דווקא כאן, המקום שאני חש בו כה בודד.

מצד שני, הבדידות כל-כך לא זרה לי,

היא משהו עמו גדלתי,

כלפי חוץ גדילה מעולה,

מפותחת, אצילית, מתורבתת, נערצת,

ובפנים,

טוב קוראיי כבר יודעים,

הבפנים...כה אחר...כה שונה...כה משונה...