יוטיוב

לפעמים אני חוששת שאיבדתי את היכולת לאהוב, להרגיש....
בזמן האחרון אני חושבת על כך יותר ויותר.
כאילו הלב התרסק והתאחה כבר יותר מידי פעמים ומשהו בתחושות קהה.

פעם הייתי מכורה לאהבה. חייבת את התחושה הזו של ההתרגשות , שיש על מי לחשוב ולפנטז...
לא היתה לי בעיה להתאהב, גם באנשים שהיה ברור מראש שהם לא בשבילי, העיקר להיות שם בתחושה, במצב.
כן, פעם הייתי זונה של אהבה, מתאבדת שיעית של רגשות שתחילתם בדרך הסוגה בשושנים וסופה בתוך שיח של קוצים.

יכול להיות שהתבגרתי?
שתי מערכות היחסים האחרונות שלי היו בערך התגלמות מטאפורית של הערים הירושימה ונאגאסקי.
שתיהן הותירו אותי, חבולה, פגועה ועם המון סימני שאלה. הענן השחור שלהן עדיין לא התפוגג לגמרי.

אז היום אני מעדיפה לבד.
סופי שבוע שהם לעיתים בדידות מזהרת.
מדלגת לי בין הרפתקאות מיניות שחלקן נעימות.
חלקן פחות.
ארועים משפחתיים שבהם אני כמובן הרווקה הניצחית, לא יכולה שלא להתעלם ממבטי החמלה והשאלה אודותי.
אבל
הלב שלי שמור.
הוא לא משתתף בחגיגה.
הוא יצא לחופשה ולא ברור מתי יחזור.
מהגלויות שאני אקבל ממנו
בטח אראה אותו משתכשך לו בבריכה כחולה ובוהקת ביוון , מבסוט מהחיים.