יוטיוב

מסיבת הסיום שאני עורכת בכיתה בה אני מחנכת מוכתרת בהצלחה יתרה.
אני מגיעה לכיתה, הדלת סגורה והתלמידים מתרגשים ולא נותנים לי להיכנס. הם מקשטים ומתכוננים, מסדרים את הכיתה בצורת ח', שמים את הכיבוד והשתייה על השולחנות.
לאחר מכן בתוכנית האומנותית שני ילדים עושים חיקויים של ילדי הכיתה וגם שלי (הם ביקשו אישור מהילדים וממני כמובן והקפידו על חיקויים "עדינים" מבלי לפגוע).
אפילו האוכל היה טעים.
אבל.... אני לא שמחה ואפילו לא מתרגשת. הם קוראים בפני ברכה שהם כתבו לי ".... המורה הטובה ביותר"... ואני לא מאמינה לשום מילה שיוצאת להם מהפה.
זו הכיתה שלפני כחודשיים עשתה עלי עליהום רציני ביותר. הסתובבה ברחבי בית הספר והשמיצה אותי. ילדים שמפינוק יתר וחוסר תשומת לב כנראה החליטו למרר את חיי ודווקא בסוף שנה.
לא אלאה אתכם בפרטים המלאים לכל מה שקרה, רק אומר שהיו שם אמירות מאוד לא מקצועיות, אמירות "מתחת לחגורה" כשכל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט עד מופרך.
המסע שלי בעולם ההוראה התחיל לפני כחמש שנים, החלטתי לקחת את התעודה הזו ולעשות אתה משהו.
הגעתי מלאת מוטיבציה ושמחה, הייתה לי אג'נדה , היה לי חזון חינוכי . כן! אני הולכת להיות המורה לחיים שתמיד פנטזתי שתהייה לי.
מהר מאוד גיליתי שלא משנה כמה גדושת נחישות ויוזמה אהיה, למערכת יש חוקים משלה ואי אפשר לאכוף אותם.
בשנה הראשונה , ממש ארבעה ימים לפני תחילת השנה , הודיעו לי כי אלמד בכיתה קטנה. שמחתי.. עד שהבנתי שהכוונה היא לכיתת אומ"ץ. שזו כיתה של ילדים לא מאובחנים שאי אפשר להכניס לכיתה רגילה ובמילים אחרות כיתת חינוך מיוחד, רק בלי ההקלות. ואני בכלל לא מורה לחינוך מיוחד!!!! כמובן שכל הסבריי וטענותי עלו בתוהו.... התחלתי לחנך אותם ורק אחרי חודשיים אחרי תקרית אלימה במיוחד בכיתה, הביאו להם מורה לחינוך מיוחד שגם היא , לא הצליחה לחנך אותם יותר מידי.
אטימותה של מערכת החינוך הצליחה להוכיח את עצמה גם שנה אחרי , עת לימדתי בבית ספר קיבוצי נחשב . החלטתי ללמוד מהניסיון וללמד אוכלוסייה " איכותית" יותר. התלמידים היו מקסימים, תמיד הסתדרתי טוב איתם, הם העריכו אותי וגם ראו בי דמות צעירה שניתן להזדהות עמה. אבל גם שם לא הצלחתי להצליח ... למרות ניסיונותיי וחרף כל המאמצים, פיטרו אותי בסוף שנה. התלמידים היו המומים , איך יכול להיות שמורתם האהובה עוזבת...?
בשיחה שהייתה אז ביני לבין המנהלת, היא גמגמה תשובה לא מוסברת על שיעור צפייה לא טוב שהייתה נוכחת בו המפקחת. כמובן שזה היה בולשיט... השיעור היה טוב ובסיכום של השיעור קיבלתי את הציון טוב מאוד.
גם כיום כשאני נזכרת בכל מה שעברתי במהלך השנים, אני נפעמת מהנחישות שלי להמשיך ולנסות את המערכת הזו. הרבה אנשים שעובדים בתוכה מסגלים לעצמם ראיית עולם קטנה וצרה וברוב הפעמים עוצמים עיניים ומוותרים על הערכים האמתיים שלהם לטובת היציבות והשקט בעבודתם. לי זה קשה, כי ברגע שאתה בעצמך מחנך , קשה לך שלא להתרעם על עוולות הנעשות מסביבך על ידי אנשים מבוגרים. אני לא שואפת לאידיאליזציה קיומית, אני פשוט שואפת למקום בו החינוך יהיה אמתי ולא מורכב רק מסיסמאות ומילים גבוהות – גבוהות.
משהו מאוד רקוב בממלכת החינוך. לכן, בצער לא רב וביגון לא קודר אני תולה את הטוש המחיק והספוג.
הולכת למקום שבו אולי מדברים קצת פחות על ערכים אבל, בדרך מיישמים אותם...