share

[url]

שני מצבים:
גבר: בדרך כלל אני יותר מתחבר לבחורה דרך האינטימיות.
אישה: איך תגיע לאינטימיות טובה אם אין לך רגע כלשהו?
גבר: זה מתחיל בכך שאני קודם כל אוהב אותה על עצם היותה אישה.אח"כ אני מתחיל להריח את הריח של השיער שלה, אם אני אוהב, אז אני אוהב אותה גם בגלל הריח שלה. אח"כ אני מלטף, אם המגע של העור שלה נעים, אז אני אוהב אותה גם בגלל עצם העובדה שהיא אישה, גם בגלל הריח שלה וגם בגלל המגע הנעים שלה. אח"כ אם אני מרגיש ממנה אמת ומרגיש שהיא משתפת פעולה נהדר, אז אני אוהב בגלל יכולות התקשורת שלה ובזכות האמת שלה. אז יוצא שאני בעצם אוהב כבר את כל כולה ומשם זה רק ילך וישתפר.
אישה: ואחרי שהאקט נגמר?
גבר: האוירה הרבה יותר טובה. אפשר לשבת לדבר ולהכיר יותר לעומק.

************************************************************************************************************************************************

גבר1: אתמול הכרתי מישהי ליגה לאומית
גבר2: וואלה? מה איפה, ספר
גבר1: הכרנו באתר הכרויות וקבענו להיפגש
גבר2: ונו? מה זה מרגיש לך?
גבר1: תראה היא אחלה והיה אחלה, בטח ניפגש שוב
גבר2: כן אבל היא היא?
גבר1: אני עוד לא יודע....מנסה לחשוב לכמה דייטים היא יצאה מהאתר ונכנסה למיטה
גבר2: הא היה סקס?
גבר1: כן ומעולה
גבר2: הא....אחי....איזה זין זה שיט....
גבר1: כן.....נמשיך לחפש
*********************************************************************************************************************************************


ועוד סיטואציה שעלתה לי בראש תוך כדי...
נגיד הגבר מציע לבחורה להיפגש אצלו בדירה לשתות יין. נגיד הוא בעד "קצת אחר מסתם דייט" ונגיד שהבחורה אומרת לו שהיא מעדיפה בכל זאת לשתות יין באיזה בר ומשם השמים הם הגבול. ונגיד אחרי שישבו והיה להם כייף אז הם הלכו אליו ונגיד שהיה סקס ונגיד שאחרי שבוע שוב הם נפגשו ונגיד שהוא כבר ידע שכדי להגיע אליו צריך לעשות סיבוב קטן וכך עושה ויושבים והכל פנאניה ואז אליו והכל אחלה....

עם כל הנגיד הזה.....לא נראה לי שאפשר להגיד שיהיה כאן רומן רגשי עמוק שיוביל לקשר משמעותי.

מסקנת השבוע:
עם כל זה שזה סתם סקס - הסקס הוא לגמרי לא סתם....

אז הבן שלי חזר הביתה.
הייתי מודאגת במהלך השבוע הזה שהיה בחו"ל.
בכל זאת, פעם ראשונה ולא איתי...
כשהגענו הביתה, הוא סיפר לי כל מני חוויות שחווה.
הסתכלתי אליו בצימאון לעוד....הייתי כל כך גאה בילד שלי!
גידלתי אותו למופת ואם מישהו רוצה לחוות נחת...שיצליח עם הילדים :)

לפעמים קורה שאני לוקחת חופש שבא לי ממש טוב.
ככה כמו היום...סתם חופש.
בלי סידורים, בלי קניות, סתם לא לעשות כלום.
עוד שבוע אני בהונגריה, מחכה לזה....חופש לראש ולנפש.
למרות שכשאני חושבת על זה, אני סתם נהנית לקטר, הבוס שלי אומר שאני כל הזמן בחופש.

קיצור,
אתמול הייתי בבר עם חבר טוב והייתי עדה לקטע נחמד.
זוג, כנראה בדייט ראשון, לאט לאט ככל שהערב משתכר, אני קולטת כל מני דברים שהיא עושה, כנראה בהוראתו. לדעתי היא עברה את המבחן, אבל תלוי אם הוא אהב את מה שהוא בדק לה בין הרגליים ולעיני המתבוננים הנבונים 😄

איך קינאתיייייייייייייייייייייייייייייייייי

ככה זה...
או שהכל קורה, או שכלום לא קורה.
ועכשיו, הכל קורה...
אני דווקא אוהבת תקופות אינטנסיביות. כשהכל שגרתי וזורם, מאד משעמם לי.
יש לי חבר טוב שאומר שאני דוהרת יותר מהר מרכבת.
אבל ככה זה לא? דוהרים דוהרים עד שנחים...

הוא "שקלת את העניין?"
אני "איזה עניין?"
הוא "נו..לעשות איתי ילד..?"
אני "אמממ ממש לא...?!"
הוא "אממממ"
אני "אתה לא אמיתי..."
הוא "ממממ טוב...לא רוצה ילד? סבבה, סקס נטו...?"


וממש הצחיק אותי, אני בטח עתיקה :)

שאת לא מוצאת את התנוחה שמשתלבת לך טוב עם המזרן...
מהלילות האלה, שאת מחכה להעיר את הבוקר...
מהלילות האלה שהזמן לא זז...
מהלילות האלה שהראש שלך מלא במחשבות...
מהלילות האלה שאין לך שום מסקנה...
מהלילות האלה שאת אומרת לעצמך "וואלה....גם לי קשה להירדם לפעמים"

מהבוקר הזה שהשמש זורחת כהרגלה
ואין
חדש
תחת

היום נכנסה אלי למשרד אישה.

נראית בערך בת 40, רואים שהיא לא בדיוק מאושרת מהחיים.
היא ביררה אצלי פרטים והיא מדברת ואין לי מושג למה, היא מרגישה לי מוכרת.
זנחתי את המחשבה כי החזות לא אמרה לי כלום.
כמו שאני אוהבת לדבר ולדבר ולדבר...ככה השיחה איתה הגיעה לשיחה טיפה יותר אישית.
היא מדברת על דברים שאני מכירה, הסיפור שלה מוכר לי. אני נזכרת במישהי מהעבר הרחוק.
אבל היא היתה זו ששאלה
"רגע אני לא טועה נכון?"
"טועה במה?"
"זו את?"
פתאום הכל התחבר לי וקפצנו במשרד והתחבקנו והרגשנו כמו בגיל 14, הגיל שהכרנו.
בשעה ככה של ישיבה מתלהבת הבנתי כמה כל אחת מאיתנו עברה במהלך השנים.
הסתכלתי עליה ושאלתי את עצמי איך היא רואה אותי היום, אחרי כל כך הרבה שנים. כי מה שראיתי אני אצלה, לא הרגיש לי טוב.
אז שאלתי
"השתנתי?"
"אני אגיד לך משהו, השתנית מאד!"
"וואלה?...מה...לרעה?"
"השתבחת!"
"נו אמיתי?"
"קודם כל, היום את הרבה יותר אישה. תמיד היית הילדה המצחיקה. דבר שני, זה מתבטא במראה שלך. תמיד היית זרוקה עם כפכפים וג'ינסים של בנים"
מצחיקה...אני לא זוכרת ג'ינסים של בנים...
"את יודעת?" היא שואלת ומיד מוסיפה "תמיד חשבתי שתהי לסבית"
אני צוחקת (וקצת מסמיקה)
"רצינית????"
"מאד, היו עוד כמה שחשבו"
"מה בגלל שאני היחידה שהיתה בת 14 בלי חבר?"
"לא, את יודעת...כי אהבת מחניים וכדורגל וכדורסל וכל הזמן היה לך יותר מעניין עם הבנים ואת זוכרת? זוכרת שהיית לובשת גופיה צמודה מתחת לחולצת בית ספר כדי שזה לא יבליט לך את הציצים???"
היא כולה אושר מהזיכרון הזה....ואני כולי באסה ממנו, בגלל הגופיות הדפוקות האלה נשאר לי ציצי קטן....


בקיצור, איזה כייף שיש חברים, במיוחד ישנים. הם מכירים אותך הכי טוב והכי טבעי שיש.

והנה אני יושבת לבד והמחשבות מתחילות לרוץ לי בראש.
איזה כייף שיש את הבלוג הזה, מזכיר לי את התקופה של 'יומני היקר'. כתבתי יומן חיים מגיל 11.
אני זוכרת שבאה אלינו לביקור איזה דודה מצרפת. לאחי היא הביאה משקפת צלילה ועוד כלמני דברים של בריכה. לאחותי היא הביאה סט איפור לילדות, כזה שמאד רציתי וגם קצת קינאתי. ואני? אני קיבלתי מעין ספרון כזה מעוטר ורוד עם מנעול מזהב ועט תלויה עם חוט.
לא נראה לי מתנה שווה. לקחתי את היומן והלכתי לחדר עצובה עם כתפיים שמוטות. שנה אני מחכה לדודה מצרפת הזאתי... היא כנראה קלטה את חוסר ההתלהבות שלי ובאה אלי לחדר. היא היתה אישה מדהימה ביופי שלה. אצילית כזו. תמיד הריחה טוב, תמיד לבושה בקפידה, מאופרת, אלגנטית מאד - כמו כל צרפתיה מן המניין. היא התישבה לידי על המיטה ולחשה לי "את ערה?" פתחתי עיניים והצצתי אליה, "את יודעת..." היא החלה לדבר "בצרפת, לכל ילדה יש יומן אישי. הוא החבר הכי טוב, אפשר לספר לו הכל, הוא אף פעם לא יתעלם ממך, הוא תמיד יהיה לצידך, הוא יגרום לך לצחוק, הוא יגרום לך לבכות, אבל הכי חשוב? הוא יהיה המראה הכי טובה" היא חיבקה לי את הכתפיים, חייכה ויצאה מהחדר.
נשכבתי על הגב והסתכלתי על היומן. פתחתי אותו בעזרת המפתח המוצמד, הוצאתי את העט, עמוד ראשון - "אהלן....אתה לא מכיר אותי עדיין, אבל מהיום, אין לך חיים בלעדיי....!"
כתיבה זה אחלה פורקן. אם מוסיפים לזה סיגריה טעימה....יכולים לצאת דברים מאד עמוקים, אבל התכונה הכי בולטת שלהם - הם הכי אמיתיים...

אז אפשר להבין שאני כרגע ברגע של ההכי אמיתיים 😄

וככה אני יושבת עם עצמי וחושבת. למה
היום סרבתי ל 3 הצעות שוות משלושה מחזרים נאמנים (וסבלניים) שאם מישהו ירצה להבין את גודל הטמטום שלי, יכול לדפדף ביומן שלי ולקרוא שם את כל התיאורים המדוייקים של אותם מחזרים. הם הוגדרו שם כ 'הגבר שלי'. אבל הנה מגיע לו הרגע שאני יכולה לקבל את הגבר שלי ואני פותחת רק חצי דלת.
ואני, שבכל השנים שכתבתי את היומן הזה, תמיד הייתי טיפוס רומנטי. כזו רגשית שחושבת שאהבה זה לנצח, כזו עם ערכים מחמירים של זוגיות (כמו למשל לא תנאף, לא תחמוד אשת איש וכד') כשלמעשה בתוכי הייתי חומדת אשת איש בלי למצמץ...פתאום היום, בא לי את האיזון הגיוני בין זוגיות לבין צפיפות...


חומר טוב זה

היום, לראשונה בחיי (וגם בחייו האמת) הבן שלי לא יהיה תחת השגחתי המלאה.
היום הוא טס לחול עם חבר ואני אוכלת סרטים הודים....

ואני...איזה חמודה אני...כל הזמן דואגת להיות אמא קולית ולוקחת שבוע פסטיבל בהונגריה והוא מתברגן לי מול העיניים נוסע להולנד...
והכי עצוב?
בלעדי...:(

איזה כייף להם לילדים, בתמימות שלהם הם קונים חופש.