share

אנחנו קצת בבעיה...
לא יודעת אם להיות עצובה או שמחה.
יש בעיות שמתבררות כבעיות שמחות. אבל את זה יודעים רק בדיעבד.

לאחרונה קצת התנתקנו, אנשים קוראים לזה משבר אמון.
ביקשתי להשתחרר
יותר כדי לראות אם אני בכלל אחסר לו.
הוא ניתק איתי כל קשר, בהתחלה היה לי נעים, הכרתי פה ושם.
אבל הוא השאיר חלל עצום
כתבתי לו שרוצה שיחזיר אותי
הוא גרם לי לעשות שמניות באוויר כדי להוכיח שראויה
כנראה שהוכחתי כי הסכים.
אבל אחרי שהסכים דברים כבר היו אחרת.
כבר הכרתי כמה בחורים שהתחילו לחזר אחרי.
ממש בסמוך ליום שהסכים גם התחלתי קשר, רגיל (ככה חשבתי)
ניסיתי לתמרן.
הוא אהב לקרוא לי 'זונה שלי' אבל הוא לא יודע עד כמה יצאתי זונה.
אבל הוא לא טיפש....
הוא קרא לי אליו והגעתי
הוא סימן אותי כל כך חזק עד שסיפרתי לו הכל.
אני לא יכולה איתו, אבל אני גם לא יכולה בלעדיו, הוא מקובע לי בראש.
יום למחרת הבחור איתו אני בקשר, התקשר ורצה להיפגש.
צרב לי
לא רק בישבן
צרב לי בלב
עשיתי טעות ולא יודעת איך לצאת ממנה...
את הבחור דחיתי טיפה, אבל לא ניראה לי שהסימנים יעברו כל כך מהר.
לא יכולה לספר לו
התברר שהוא עצמו סוג של אדון.
בינתיים כנראה שאתנתק משניהם.


ועוד הוא קורא לי זונה שלי....

פאק