אחרי שביטלה אותי אתמול, ואפילו בלי להכריז רשמית אלא פשוט נמסה לתוך המיטה בהתעלמות, נרדמת מוקדם ומשאירה אותי לעשות ביד, נראה שכעונש אלוהים שלח לי מישהו מעניין לדבר איתו. בבוקר היא ניסתה להתנער מהביטול כאילו לא היה מעולם. הלכה לארון, בחרה לי מה ללבוש להערב, אמרה לי שתעדכן אותי בשעה ובצעצועים שתרצה שאוציא לה, הסבירה לי קצת תורת הקבוצות (או לפחות ניסתה) ויצאה לדרכה.
הויקטוריה-סיקרט שבחרה בהה בי חזרה מהקולב בפרצוף של עבר. מעניין אם היא זוכרת שהוא נרכש עבורי ע״י אקס שלי, תהיתי. התחושה של הביטול מאמש עוד עמדה בי, חמוצה וכעוסה, והייתי חרמנית ורציתי אותה אבל גם רציתי לתת לאכזבה לבעבע בתוכי עוד קצת לפני שאחליט. אז במקום לחשוב על הסשן שהיא קבעה עם עצמה בערב, בין סטטיסטיקה לפגישה התכתבתי עם איזה בחור בטלגרם, הקשבתי להודעות ממנו במבטא סקסי וקבעתי להיפגש איתו מחר אחה״צ.
בסוף היום (שלי), בסביבות חמש, עדיין לא היה שום עדכון ממנה. אני שונאת את התחושה הזאת - לא לדעת מתי ומה, ואולי זה חלק משליטה, אין לי מושג, אבל לפעמים זה לא מסתדר עם לו״ז מהודק ועם כל מיני דברים שקיימים במציאות האמיתית והמוחשית, מחוץ לפנטזיות, מציאות שמלאה ברשימות todo, מציאות של משימות אינסופיות שמנוהלות בזמנים קצובים.
המציאות בה כשהריטלין פג וסופסוף יש לך תיאבון את יושבת לאכול לראשונה רק בשעה 17:15, ואז כשאת מסיימת, בשעה 17:31 בדיוק את מקבלת סופסוף הודעת טקסט עם איזשהן הוראות ברורות (גם אם יותר מידי מאוחרות). היא כתבה שתגיע בשעה 18:00, והיה המשך שלא קראתי עד הסוף, כי זה כבר לא היה רלוונטי. זה היה מאוחר מידי, או לא מוקדם מספיק. בכל מקרה זה לא היה במקום.
הקלטתי לה בחזרה שהשנייה סיימתי לאכול ואולי פעם הבאה תודיע לי יותר מוקדם שאדע לאיזו שעה לכוון את קריזות התיאבון שלי, או אדע לנהל את הזמן קצת אחרת מראש או אפילו אחשב את זמני נטילת הריטלין או אוכל בלי תיאבון משהו קטן בשעה מוקדמת יותר… באמת שיש הרבה פתרונות, אבל לא היה נראה שהיא בכלל רואה שיש בעיה, אז איך נתאים לה פתרון?
פסלתי את זה טכנית, אבל עמוק בפנים חשבתי שאולי אני סתם רוצה להציק. אולי אני רוצה לבטל לה גם, אולי אני לא רוצה רק להתבטל. מי פה שאל על שליטה מלמטה? הזמן שלי הוא לא הזמן שלך, גברת, והנה תראי, ככה זה מרגיש, להיות מבוטלת.
״טוב. אז בשבע?״ היא כותבת לי.
״לא יודעת.״
לא יודעת אם בכלל בא לי, עכשיו. מרגיש לי שאתמול הייתי מוכנה יותר. מרגיש לי שאתמול הייתי טעונה יותר. ואולי אתמול היה פשוט יום אחר ואולי היינו כל היום ביחד ואולי אני לא באמת אוהבת את הקטע של ״תחכי לי על ארבע״. פעם אורן טען שאהבתי את זה. בעצם, הוא טען שעשיתי את זה, הוא לא יכול לדעת אם אהבתי את זה. ובכן. לדעתי לא אהבתי את זה.
ובכלל, אין סיכוי שאני נותנת לה לסשן אותי שנייה אחרי שאמרתי לה שקבעתי דייט עם בחור אחר.
גם אני יכולה להעניש.