כל פעם שהיא יוצאת לדייט - מתחשק לי גם.
אבל אז אני חושבת על העינוי שהוא לחכות לדרינק בשרונה למישהו שיאחר לך בזמן שהברמן מפלרטט איתך ובסוף את שוכבת עם הברמן אחרי שליווית לרכב עוד איזה העתק של מתכנת היפסטר שמשום מה חושב שהיו לו דברים מעניינים לספר לך. הספר האהוב על האקסית המיתולוגית שלי הוא ׳מלך החומוס ומלכת האמבטיה׳, הלהקה האהובה על זאת שלפניה היא משינה. פלא שאני לא מוצאת את עצמי בעולם החיצון?
שרון הציעה לי להצטרף לדייט שלה, אבל זה זוג שפעם הצטרפתי אליהם והבחור טמבל רצח אז לא תודה. בקיצור נכנסתי לפיג׳מה כדי שזה בטוח לא יקרה. חיפשתי את עצמי בנטפליקס. אכלתי שניצל, סלט חצילים, אבטיח ועוגת גבינה. חיפשתי את עצמי גם באפליקציית ׳עברית׳. אני תקועה בלי סיפור, בלי השראה, בלי עלילה. רק עבר ועתיד תלויים לי משני הצדדים, ובאמצע? כלום. שגרת טופסולוגיה ואהבה. סופסוף אני מקננת. בפאקינג פיג׳מה. בשבע וחצי בערב. כמו מלכה. שיצאה לפנסיה. מוקדמת.
כשאני מסתכלת על הלו״ז של שאר השבוע, מתחשק לי לאכול את כל המקרר. ואז גם את כל המזווה, או איך שלא קוראים לארונות מטבח בימינו. ואני אפילו לא אשמין מזה או משהו, כי אני חצי תימניה והיפראקטיבית שלמה אז אני בייסיקלי שורפת קלוריות מלנשום (סתם נו כולם שורפים קלוריות מלנשום). ובכל זאת, הסוכר שלי בבדיקות הקודמות היה גבולי והרופא פיריון (כן אותו שמוק מהשיר מקודם) אמר שאני צריכה לבדוק את זה ואם כבר לתכנן ללכת לישון בתשע בערב, זה זמן מצוין לעשות צום לבדיקת דם. וגם מזג האוויר בדרך למרפאה בבוקר יהיה מושלם להליכה, סוף סוף מזג אוויר מושלם להליכה בבקרים, צריכה לתפוס אותו כל עוד הוא פה ולהקפיד לצאת מהבית, כי תכף יהיה חורף ואז עם כל הזיוני שכל שלי על איזה כיף זה גרביונים ומגפיים אני בתכלס לא אזוז מהבית מעבר להכרחי שהוא די הכרחי לי מידי גם ככה.
אוף.
לא כ״כ בא לי להתחיל עדיין
שנה חדשה