לפני 8 חודשים. יום שישי, 1 באוגוסט 2025 בשעה 7:18
בדרך לצפון הראש שלי מוצף. מוצף ציפייה, מוצף אכזבה, מוצף געגועים לימים יפים וסקסיים יותר. רגע לפני שסיימתי לארוז פרצתי בבכי מול המראה. עברתי על כל האודמים שלי, יש לי מלא כי זה האיפור היחיד שאני שמה, וחשבתי לעצמי שלא משנה הצבע, זה כבר לא יתאים לי. למי שאני היום. מי זאת? אולי שוב ההיא שיודעת שהיא עומדת למות ונאחזת בהתאם בחוויות פיזיות טהורות של עונג וכאב והצפה. הצפה על הצפה זו הדרך היחידה להטביע את הקולות בראש שמספרים לי על מי שאני באמת.
אני לא רוצה לשמוע.