אפשרות נוספת היא, שבאמת אגמל מהטיפול התרופתי המורכב שמחזיק לי את הנשמה, ופשוט - אלך למקום שקט יותר. כבר תקופה שאנחנו מדברות על רילוקיישן, והרי כל פעם שאני יוצאת להתאוורר באירופה אני מפסיקה את השימוש בקנאביס ובקלונקסים למיניהם כי אין לי צורך בהם שם. אין שם אזעקות, אין שם חברי כנסת שחשודים באונס ושלל תיקים אחרים, אין שם הפגנות כל שבת, אין שם שלטים של חטופים, ובכללי הייתי רוצה מקום עם פחות אנשים.
איך אומרים? מי שעומד מאחורי ומלפניי ומצדדי הוא העומד?
אז שלא יעמוד.
אפשרות נוספת, היא פשוט לעבר אותי ולטוס מפה. אבל… אין לי אזרחות זרה, ואין ביטוח רפואי בחו״ל שיכסה 9 חודשים של הריון ולידה, אז מי בדיוק ישלם לי שם על כל הבדיקות?
אני חושבת שאם זה לא היה פה, אם כמות הטריגרים הייתה יורדת - בין אם טריגרים תלויי מדינה ובין אם טריגרים תלויי משפחה - אני חושבת שהייתי יכולה לא-להיות-על-סמים מספיק זמן כדי להתעבר וללדת. אני חושבת שעם ליווי טיפולי נכון במקום הנכון הייתי יכולה גם להתאושש ממה שלא יהיה האסון ההורמונלי שמתרחש אצלי במוח אחרי כל שיבוש הורמונלי, aka דיכאון שאחרי לידה.
אבל אני יודעת שזה לא יוכל להיות כאן.
ואם לעשות את זה בחו״ל יעלה מאות אלפי שקלים, אז אפשר כבר לעשות פונדקאות וזהו.