דפי בוקר

חברה קפצה לקפה והבחינה: ״אם זה מה שאת קוראת עכשיו את באמת במקום רע.״

אולי אין באמת מקום טוב.

אולי עדיף את המקום הרע שמכירים.

אני אוהבת שהספרים שלי מסבירים לי מה אני צריכה לעשות. 💜📚

(ספוילר: התשובה היא ספרים, אין פה שומדבר קינקי)

אנחנו מתיישבות באחד הספסלים הפנויים, מולנו זוג שאת אחד מהם אשתי מכירה - כי הם עובדים ביחד, DM נוסף לצוות. לצדו אישה צעירה, לבושה בגדי תחרה לבנים, והיא מכריזה מראש: ״קוראים לי x ואני איומה בשמות״. אמרתי לה איך קוראים לי ואז אמרתי לה שהיא לא צריכה לזכור את השם ושגם ככה חצי מהמקום קוראים לי ״אישתה של״, אז הכל טוב. בייבי מספרת להם על הכינוי שהדביקה לי הגברת בכניסה, ״אשת ה-dmית״ ואני אומרת שיום אחד אוציא ספר בטייטל הזה, וזה יהיה כמו ״אשתו של הנוסע בזמן״ רק מלוכלך. הבחורה בלבן כנראה לא שמעה את החלק המלוכלך מעבר למוזיקה (הבאמת רועשת מידי), אז היא אומרת: ״זה יהיה צריך להיות רומן אירוטי, כן?״ ואני מהנהנת נחרצות ומחייכת.

וזהו, מאותו הרגע ישבתי שם ואכלתי לה את הראש על ספרים. אחרי אולי עשרים דקות שבמהלכן תחקרתי אותה על שמות של סופרות ספציפיות, סדרות ספרים ספציפיות והמלצות כלליות לספרים בדסמיים (שכמובן שבז׳אנר נקראים ״ספרי אופל״ - באמת היא לימדה אותי כ״כ הרבה!), הבנתי שיש צורך לסגור את העסקה והודעתי לכל המעורבים בדבר שאנחנו נוסעות אליהם לדאבל דייט באיזור השרון, והאישה בלבן הבטיחה לי ארגז ספרים להשאלה.

אחרי שאכלתי לה את הראש עוד קצת התנצלתי ואמרתי שאני קצת נסחפת על חפירות בז׳אנר לאחרונה. סיפרתי לה שאני נמצאת בכל מיני קבוצות ופורומים רלוונטיים אבל עדיין קשה לי למצוא המלצות ספרים שמחזיקות מים וגם אין לי ממש עם מי לדבר על זה בלייב כי אני נמצאת בכל מיני קבוצות כתיבה פלצניות שפחות חזקות בסצינות אירוטיות כתובות-היטב. היא אמרה שזה ממש בסדר וסיפרה לי שלפני שאנחנו התיישבנו ישב מולה בנאדם זר שהיא השנייה פגשה ושאל אותה ״אז מה הפטיש שלך?״, ו, כאילו, יחסית לזה כנראה ששאלות כמו ״על איזה ספר היית ממליצה בז׳אנר הבדסמי?״ עוברות ממש קליל.

מסתבר שאפשר לנהל שיחות אינטליגנטיות במסיבות פטיש אחרי הכל!

אבל בכל מקרה לקינוח אשתי סישנה אותי על הספה משמאל לבמה כדי שאח״כ אוכל להיות רגועה בספר של הבוקר.

אני לא בחורה שישנה הרבה. בעת איום טילים מאיראן ושות׳ - ישנה אפילו פחות. במקום זה אני שוכבת ערה ומדמיינת תרחישים, כותבת קוד בראש, מחפשת איך לחבר את כל החתיכות האלה לסיפור אחד הגיוני.

אתמול בערב ניסיתי בדרכים-לא-דרכים לשכנע את אשתי לעבוד היום מהבית. רציתי את עזרתה בכמה דברים, או שרציתי שפשוט תהיה פה בזמן שאני עושה אותם, או שאולי פשוט רציתי שהיא תהיה פה? למה היא לא יכולה לראות את זה ככה? במקום זה נכנסנו לוויכוח מיותר ואני הלכתי למיטה עם דמעות בעיניים וספר על תל-אביבית מטורללת וחוויותיה בזמן מלחמת המפרץ.

לפני פחות משבועיים, כשהיינו בחו״ל, זה היה אחרת. היה לה פנאי אליי, בילינו זמן ביחד, דיברנו על מה שהיא קראה, על מה שאני כתבתי, ולפעמים גם על דברים עצובים כמו חברים שנרצחו בנובה ובשבי, ובעיקר על עצים וברווזים וכבשים ואגמים צלולים וחלומות ירוקים. מעט אוכל, מעט שינה, אבל שבועיים ברצף עם החברה הכי טובה שלי.

פתאום הבנתי למה קוראים לזה ירח דבש.

ועכשיו?

עכשיו אני צריכה לקבוע איתה מראש למחר בשעה 14:00 כדי שנעשה ביחד שיחת טלפון בירוקרטית.

כמה

פאקינג

רומנטי

-

הערב יש לה דייט.

לי אין. ולא כי לא מצאתי (ברצינות, תחסכו ממני את ההודעות המקריפות, אני מסודרת).

בכנות? אין לי כוח לדייטים.

אין לי כוח להתלבש יפה בשביל אף-אחד חדש

אין לי כוח להתפשט יפה בשביל אף-אחד חדש

בקושי יש לי כוח לצאת מהבית בשורטס וגופיה לקפה

פעם היה לנו סיכום שאנחנו תמיד מזדיינות לפני שיוצאות לדייט עם מישהו/י אחר/ת. כנראה שהיא שכחה ממנו, כי מאז מוצ״ש בקושי נגענו אחת בשנייה ועכשיו היא תהיה כל היום בעבודה ואז בערב היא תלך לדייט שלה ואני אלך למסעדה עם ידיד, ואנחנו נקרא לזה דייט אפילו שזה לא כזה (אבל אולי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב או לה להרגיש פחות טוב), והיא תפלרטט איתה ואני אפלרטט איתו (כי ככה זה, מתרגלים) והיא תזדיין איתה ואני לא אזדיין איתו (במקסימום נדבר על איך היינו מזדיינים פעם). ונחזור הביתה, שתינו בנפרד, בתקווה שאני אחזור אחריה אבל כנראה שלא. ואני לא אשן, והיא תגיע, ואני עדיין אכעס.

והיא תחשוב שאני כועסת כי היא זיינה כרגע מישהי אחרת.

היא לא תבין שאני כועסת עוד מהלילה שלפני

כי היא לא זיינה אותי.