דפי בוקר

״יש מסיבה חדשה. משהו שאמור להיות רקיד!״ סיפרה לי אנה בהתלהבות, מתישהו לפני עשור. אנה הייתה חברה מימי התיכון שאיכשהו הצליחה גם להמשיך איתי הלאה בעקבות שלל תחומי עניין משותפים: ריקוד על עמוד, ספרות איכותית, בדס״מ גרוע. בהתאם היינו הולכות יחד למסיבות פטיש, לעתים כרווקות הוללות, לעתים עם בן או בת זוג נלווים. אבל היצע האירועים בזמנו לא היה וואו, אז ליין חדש בהחלט היה סיבה למסיבה.

״וואלה? איפה?״

״השרון 12״

״… אז… מול הדאנג׳ן?״

״אה, לא חשבתי על זה.״

וככה אנה ואני הגענו בפעם הראשונה לדקדנס. באותם ימים הקהילה הייתה קטנה יותר, וגם חפפה עם הרבה קהילות אחרות, ככה שהיו קצת הכרויות שהציתו קצת זכרונות והתחילו קצת שיחות. ישבנו באיזור עישון כמה חבר׳ה והיה קצת וייב של מסיבת כיתה, אז כשהיה שיר טוב ניצלתי את המומנטום כדי להתחמק באלגנטיות ומשכתי את אנה לרחבת הריקודים, גוררות אחרינו כמה מהשותפות לשיחה.

במועדונים, כמו במועדונים, נדמה שהדיג׳יי מקפיד על כלל של שיר-אחד-טוב ואז שיר-אחד-מעפן. לא ברור אם זה כי הוא לא מכיר מספיק שירים טובים כדי לנגן רק כאלו או שהוא עושה זאת על מנת לתת לקהל להתאושש לרגע, אבל החלטתי שזו האופציה השנייה והלכתי להתאושש בבר עם בקבוק מים. בעודי מנסה למנוע את ההנגאובר של מחר שמעתי קול מאחורי: ״את רוצה לסשן אותי?״

זו הייתה נופר, אחת מהבנות שישבנו ורקדנו בחברתן קודם. בזמנו עוד לא הייתה בי היכולת לראות שהיא העזה לשאול מה שחצי מא.נשים במעגל ההוא חשבו. הופתעתי מהשאלה ומהר מאוד החזרתי אותה אליה: ״האמת שאני מסודרת, אבל נראה שיש משהו שאת רוצה.״

היא הרכינה את הראש במבוכה לרגע קצר, ואז חייכה אליי בהחלטיות ואמרה ״אני רוצה שתסשני אותי.״

היא הייתה חמודה. ג׳ינג׳ית, בהירה ועגלגלה. לא יפה במיוחד אבל גם לא לא-יפה.

״אז תבקשי.״ עניתי לה

״בבקשה תסשני אותי.״

מתוקה.

היתרון במרחב פליי בתוך רחבת ריקודים, שהוא הרעיון עליו צמח הדקדנס - לרקוד ולשחק במקביל - הוביל למצב חדש (בזמנו) ששחקנו באמצע ההמון. היא נשכבה קדימה עם פלג הגוף העליון על איזה שולחן או הדום או שם-כלשהו-של-רהיט שהוצב שם בדיוק למטרה הזו, כאשר רגליה עומדות ומפושקות על הרצפה מולי. היה לה תיק עם כל מיני צעצועים, אין מה להגיד, הבחורה הגיעה מוכנה. בחרתי מתוכם ספנקר עבה ויפה עם ידית עץ נוחה לאחיזה ואמרתי לה לבחור מספר בין 10 ל-100. היא בחרה 50, מה שמיקם אותה במרכז הטווח - מזוכיסטית ממוצעת סך הכל.

בכל הצלפה, כמובן, היה עליה לספור. הדיל היה פשוט - אם היא לא מתבלבלת, נסיים בחמישים. אם היא מתבלבלת, נתחיל מהתחלה. התחלתי להצליף בעדינות בישבן הימני, השמאלי, בודקת תגובות וקולות, מגבירה קצת את העוצמה בכל מכה. היא לבשה תחתוני תחרה שחורים - חוטיני - משהו שבאופן אישי לעולם לא תתפסו אותי לובשת - אבל זה הבליט את הישבן שלה יפה בכל קפיצה מהכאב ועשה לי נעים. היא נאנקה, ציוצים קטנים שהפכו באפקט מצטבר לצווחות קטנות שהפכו עם הזמן לגדולות. אני הרי יודעת איך זה, נהיה לה קשה יותר ככל שחזרתי שוב ושוב על אותם האיזורים.

״תזכירי לי באיזה מספר אנחנו?״

״43״

״את בטוחה?״

״לא.״

במכה ה-46, כ״כ קרובה לסיום, היא החליטה שאנחנו ב-43. אם תשאלו אותי היא עשתה את זה בכוונה, לא רצתה להיפרד, הילדה. חשבתי שזה חמוד, ראיתי את זה כבקשה לעוד. נתתי לה הפסקה וליטפתי לה את כל האיזורים שהכאבתי בהם - מה שמנסיוני רק מכאיב יותר אבל כולנו יודעים שיש כאלה שזה עושה להן את זה. עליתי בליטופים מהישבן שלה, לגב, לעורף, ליטפתי לה את השיער ונעמדתי מול הראש שלה. ״את בסדר?״ שאלתי. אני לא גדולה בלשאול אם א.נשים בסדר בסשנים, באמת, אבל בפעמים ראשונות עם זרה גמורה זה הכרחי. היה נראה שהיא מאוד בסדר. כשסיימתי לברר את זה עברתי לצופים שצברנו בזמן שהיא ספרה עד 46. ״תראי כמה אנשים באו לראות אותך.״ חייכתי אליה, היד שלי עדיין מלטפת לה את העורף, הידיים שלה פרושות לצדדים. ״את נהנית להיות המופע המרכזי?״ היא הנהנה בעונג. ״את רוצה שנשלב אותם במופע?״ העיניים שלה נפערו במה שחלק יבלבלו עם הלם, אבל אני פירשתי ככמיהה, כי בכל זאת סוויצ׳ית. ״אולי מישהי שתחזיק לך את היד? או מישהי שתלטף אותך קצת בזמן שאני ממשיכה?״

לפני שהיא הספיקה לענות הנחתתי מכה חזקה על הישבן שלה, מה שהפתיע אותה כי הייתי בצד השני. היא הביטה בי כמו סתומה עד שהייתי צריכה להזכיר לה לספור ואז אמרה ״אחת״, והיינו צריכות לעבור את כל זה מההתחלה שוב. היא עפה על זה. ידעתי שהיא התבלבלה בכוונה.

בסוף היא רצתה שאזיין אותה. הפעם היא לא שאלה אם אני רוצה, היא ישר ביקשה. ״תזייני אותי בבקשה״. פייר גם אני כבר די התחרמנתי מכל הסיטואציה אבל במבט ראשון לא היה לי את הציוד, ופייר מגעיל אותי לדחוף ידיים לבחורות במסיבות, כי לא מרגיש לי סטרילי מספיק שם. אבל אז היא הזכירה לי את התיק שלה, ובאורח פלא הרתמה שלה התאימה גם לי. בחרתי דילדו בצבע עור שהוא לא צבע העור שלי ונעמדתי מאחוריה רתומה ומצוידת.

״אז את רוצה שאזיין אותך -״

״כן!״ היא הגיבה במהירות לפני שהספקתי לסיים את השאלה.

״פה?״ הנחתי את קצה הדילדו בכניסה לכוס שלה.

״כן...״ היא נאנקה שוב, עדיין לא מקשיבה לכל ההוראות. אני מכירה את הייאוש הזה, את הרעב הזה, את הצורך הזה. להרגיש את הקצה ורק לרצות שייכנס, רק לרצות להתמלא לרגע במשהו שיוציא אותך מהראש של עצמך. אני מכירה את התחושה, אז אני מותחת את זה לכל האורך.

״או פה?״ הרמתי את קצה הדילדו ועליתי לחור השני, מעליו.

* נגמר לי הזמן, המשך יבוא.

את יואב הכרתי באתר ״אטרף״, לפני שאבטחת מידע הייתה דבר הכרחי לצורך התכתבות באינטרנט. הגעתי לשם במקור כי זה היה האתר היחיד להכיר בו לסביות, אבל התגיות של הבדסמ סקרנו אותי, אז פתחתי לעצמי כינוי נוסף, פחות ידוע-ברחבי-הקהילה-הלהט״בית, ונתתי לבחור הראשון שידע להשתמש בסימני פיסוק לאסוף אותי מתחנת הרכבת בכפר-סבא.

זו הייתה החוויה הבדסמית הראשונה שלי, וכנראה שהייתי קצת בהלם בזמנו, אבל מה לעשות שעברו הרבה נוזלי גוף בנהר מאז ונכון להיום היא נראית לי כמו טיול בפארק. נכנסתי לרכב בלי היסוס ונסענו לאיזו חורשה, שם הוא אמר לי לרדת לברכיים ובגלל שעדיין הייתי בגיל של ללבוש ג׳ינס ארוך ולשבת בחורשות על האדמה זה באמת לא היה כזה סיפור. הסטירה המצלצלת שהגיעה אח״כ היא מה שבאמת הפתיע אותי. הבטתי אליו למעלה בהפתעה, אבל עוד לא הספקתי לסדר את ההבעה לגמרי עד הסוף לפני שנחתה עליי עוד אחת, באותו הצד. המבט שלי כנראה הראה עלבון, כי שלו הראה סיפוק והוא שאל אותי אם אני רוצה להפסיק. אמרתי ״לא״ וחטפתי מיד סטירה שלישית באותו הצד. האוזן שלי צלצלה. הכוס שלי התעורר. יואב סטר לי ברביעית, ואז יישר לי את הפנים חזרה אליו.

אני לא זוכרת כמה סטירות או כמה זמן ספגתי שם, זה כנראה היה הסאב-ספייס החמקמק הזה שכולם מדברים עליו, בזמנו פשוט היה נראה שאני מביטה על עצמי מבחוץ ומתחרמנת בזמן שזו שבפנים רוצה לבכות מכאב והשפלה. לבסוף הוא הפסיק, פתח את מכנסיו ואמר לי לפתוח את הפה. הוא הביט בו ובדק אותו כאילו אני איזה סוסה שקונים, ואז דחף את איבר מינו עמוק בפנים וזיין לי את הגרון בקצב שלא ידעתי שאפשרי וגמר בתוכו כך שלא בדיוק בלעתי זה פשוט נכנס לי לקיבה ישירות.

למרות הניתוק והדיסטנס, הטסטוסטרון שלו היה בשמיים והאוקסיטוצין אצלי הרקיע שחקים, אז המשכנו בעניינים. אבל יואב גר רחוק מידי והוא גם היה יותר מידי בקטע של שליטה מנטלית, שזה היה להגיד לי לעשות כל מיני דברים, שבאותו שלב אמרתי לו אהא כן עשיתי ואז יצאתי לדאנג׳ן וחגגתי עם חברים. מה לעשות, יואב היה נשוי וגר בצפון ולא הייתה לו באמת שום דרך לאכוף את עניין השליטה המנטלית האידיוטית הזאת, ואני רק באתי ליהנות, לא חיפשתי לי חוקים מגבילים.

לכן כמובן שחיפשתי במקביל עוד דברים, וכשמצאתי מישהו שנהניתי להזדיין איתו בקבוע סיימתי את ענייני עם יואב. זה כמובן לא מנע ממנו להמשיך ולנסות את מזלו - תחילה כל כמה ימים, כל כמה שבועות, כל כמה חודשים. עד שזה הפך לטקס שנתי.

לאחרונה יואב עובר בראש שלי די הרבה. הסתכלתי בהודעות, וראיתי שלא שלח הודעה מאז 2023, אז החלטתי, לשם שינוי, לקחת יוזמה בעצמי. שלחתי לו קישור לבלוג ובישרתי לו שאני בנישואים פתוחים. מסתבר שהוא כבר גרוש, כמו כל השולטים הנשואים שהיו לי בעברי, וגם מתגורר קרוב יותר מסוף העולם (באופן יחסי).

אז נפגשנו לבירה, והוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות על אשתי ועל הריבים ועל תינוקות ועוברים. ״אני לא פה לדבר על הדברים האלה.״ אמרתי.

״אז למה את פה?״

״אני פה שתסיח את דעתי מהדברים האלה.״

הפה של יואב התעקם הצידה בחצי חיוך ״משהו ספציפי שאת רוצה שאעשה, גברתי?״

הוא לא רגיל לראות אותי ככה, כבר all grown up, בטוחה בעצמי, יודעת מה אני רוצה, יודעת גם את מי. הוא היה הראשון שלי, ומבחינתו אני הייתי שלו כל השנים.

״כמדומני,״ אני לא נותנת לסרקזם שלו להפריע לי, ״בפעם הקודמת שדיברנו אמרת שיש עוד כמה דברים שלא הספקת לעשות לי״.

״כמדומני, לא הסכמת לאותם הדברים.״

״אני מתבגרת עם השנים.״

״כן, קראתי.״

הוא קם, לוקח איתו את הבירה שלו (מהמקומות האלה שמגישים בהם בחד פעמי, טראגי), ומכריז שהוא הולך לשירותים. אני נשארת מאחור לשמור על המקום, כהרגלם של טובי התל אביבים. הוא מסתובב אליי ואומר לי ״בואי.״

בדרך לשירותים הוא מסיים את הבירה ואנחנו נכנסים ביחד לתא. הוא מורה עם ראשו כלפי מטה, ואני, כמו הילדה בת 20 שהייתי אז בחורשה, מצייתת בשנייה. הוא פותח את המכנס ושולף משם את הזין ישר לגרון שלי.

״התגעגעת אליו?״

אני מהנהנת מלמטה. תמיד היה לו זין מוצלח, נו. זה לא משהו ששוכחים.

הוא מזיין לי את הגרון וגומר עמוק בתוכו בדיוק כמו לפני 20 שנה. ביני לביני אני תוהה אם יש כדורים כחולים מעורבים בעניין כי בחיי שחשבתי שעם הגיל ילך הכישרון, אבל הוא לא משאיר לי הרבה זמן לתהות כי הראש שלי עף הצידה מסטירה שלא צפיתי.

״לא מתאים לך לא לראות את זה בא,״ הוא אומר ומניח את הכוס על הרצפה מולי. ״בד״כ את יותר ערנית״.

אני מסתכלת עליו ומסתכלת על הכוס ונזכרת בדברים שהוא קרא בבלוג ובדברים שהוא אמר שהוא רוצה לעשות ופעם לא הסכמתי. הטעם שלו היה לי טעים ואני יודעת שאם השפיך בסדר בד״כ גם השתן אבל ברגע האמת אני תמיד נורא נלחצת מהסיטואציה ומההשפלה וגם מתחרמנת מזה במקביל, כמובן, כי מאוד מבלבל להיות אני.

״יש לך שתי אפשרויות,״ הוא אוחז בזין שלו שכבר לא עומד אבל קלירלי מתכונן לפלוט נוזלים אחרים. ״לפתוח עכשיו את הפה, ולבלוע כל טיפה,״ הוא מחדד אליי את המבט וחוזר ״אבל כל טיפה״, מה שאומר שיהיה לזה עונש שלא אוהב אם לא אבלע. ״או,״ ובנקודה זו הוא מתחיל להטיל את מימיו לתוך כוס הפלסטיק שמולו, ״שאת יכולה לשתות את הדרינק שלך בכוס, כמו הליידי שאת.״ הוא מפסיק באמצע. יש אולי שני סנטימטר של שתן בתחתית, והוא מרים את הכוס ומגיש אותה לפי.

אני שותקת. הוא לא מחכה לתשובה. זה אחד הדברים שזכרתי בו לטובה. ״תפתחי את הפה,״ הוא אומר, ואני יודעת שהפעם אין צורך להוציא לשון. ברגע אחד מהיר הוא מוזג את כל תוכן הכוס לפי, וכל הרקמות שלי נספגות בטעם שלו. הוא מסתכל עליי ככה, מכניס את האצבעות, משחק עם הנוזל. קשה לי לנשום והוא יודע. ״אם את רוצה לנשום, פשוט תבלעי.״

כדי לבלוע צריך לסגור את הפה, מה שמפזר את הטעם והריח באופן הרבה יותר מובחן בתוכי, כשאני מסיימת הוא פותח לי אותו מחדש עם האצבעות ושואל במה בחרתי. אני משאירה את הפה פתוח ומקרבת לזין שלו, שיבין, והוא מתחיל. מכיוון שאני לא צמודה לכוס של אשתי כמו בפעמים הקודמות, אני מגלה שקשה לתפוס שתן במדויק עם הפה, או שאולי קשה להשתין במדויק לתוך פה, באמת שאלו הפעמים הראשונות מכל הבחינות. אני מרוכזת נורא בלהצליח לשבת ישר ולא להחנק ולבלוע בזמן. מידי פעם הוא עושה הפסקה ונותן לי לסיים, וככל שאני שותה יותר הטעם חזק יותר ואני רוצה שזה ייגמר אבל אני גם רוצה לעשות את זה עוד ועוד וגם להקיא וגם ולבכות.

לבסוף הוא מסיים ואני רצה לכיור ושוטפת את הפה.

הוא מחייך ומחבק אותי, ואז מרים לי את החצאית ודוחף יד לתחתון בלי שאספיק בכלל להבחיו. למרות שאני מרגישה דוחה אני רטובה נורא וזה בדיוק סוג הדברים שהוא אוהב, אז הוא אומר לי להוריד את התחתונים ואני חושבת שסופסוף אנחנו מזדיינים, אבל אני טועה. הוא לוקח את הכוס הריקה ומניח אותה תחתיי.

״נראה לי שאת צריכה עוד דרינק.״

לאחרונה קצת קשה לי עם מכות חזקות ממש, משהו בעוצמה או משהו בהורמונים. זה לא אומר שקשה לי עם כאב או השפלה, רק שצריך סוג קצת שונה מהם, אז היא מבצעת ניסויים בהתאמה. מצבטים סמי-מחשמלים על הפטמות, קשירות בכל מיני תנוחות לא סימפטיות, חיתוך וחריטה על העור שלי, לעתים בדחף הרגע, לעתים תוך ציור אותיות מדויקות.

אני מתעוררת בחמש בבוקר בירכיים שורפות, מבחינה בפסים ורודים וקטנים שהחלו להתנפח. כמובן שהיא חיטאה הכל אבל הכאב שם, בכל תזוזה, בכל שפשוף כנגד הסדין או השמיכה. הכאב הזה מחרמן אותי עוד יותר, ואני ניגשת בשקט לסלון עם איזה צעצוע, עוצמת עיניים ונזכרת בה, בנו, לפני כמה שעות בלבד. המזל שלי שבימים אחרי זיון וסישון מיטבי אין לי אפילו צורך בפורנו, אני רק צריכה להיזכר במה היה והגוף שלי נמס בעצמו מחדש לתוך הסיטואציה.

אני נזכרת איך הידקתי היטב את הפה שלי מסביב לכוס שלה, מעליי נשאים זוג שדיים מושלמים. קצת אח״כ היא כיסתה לי את העיניים, אולי כי ככה יותר קל לשחרר שתן ישירות בתוך הפה של אשתך. מאחר והתעצלנו לעבור למקלחת והיא דאגה למצעים, מצאתי את עצמי מבטיחה לבלוע כל טיפה כדי שלא יתלכלכו (הבטחה שלא הייתי בטוחה שאוכל לעמוד בה). בלחץ של ההבטחה הזו בשנייה שהיא התחילה אני מיהרתי לבלוע תוך אף סתום ופה פתוח - משימה לא פשוטה לכל הדעות. הרגשתי אותה מצטברת מהר בתחתית הלשון שלי ובלעתי במהרה, אבל הזרם גם הפסיק במהרה ומצאתי את עצמי מאוכזבת.

לא היה לזה טעם מר או חמוץ, באופן מוזר ובלתי צפוי - היה לזה פשוט הטעם שלה. כעבור כמה רגעים משהו השתחרר והיה לה עוד, אז היא דאגה להדק את ירכיה היטב סביב הפה שלי, שלא תנזול טיפה, ושחררה את כל מה שהיה לה. זרם דקיק וחם התחיל להקיף את תחתית הלשון שלי. בהתחלה בלעתי ישר, ואז נתתי לפה להתמלא קצת, להרגיש את החמימות בחיכי, ושוב בלעתי, בכל זאת חוששת מהטיפה שעלולה לזלוג על המצעים. הרגשתי אותה מציפה אותי מבפנים, את הריח שלה נספג לי בכל הגוף והפנים. הרגשתי צמאה לה בכל מאודי.

רציתי עוד אבל נגמר. ״אני רוצה עוד״, העזתי ללחוש לה לאחר מעשה, והרגשתי הכי מלוכלכת שיש. ״תבטיחי לי שתביאי לי עוד.״ היא חיבקה אותי והבטיחה להביא לי לשתות עוד, מצדה, כל יום. ידעתי שאני לא בהכרח אעמוד בהבטחה מהסוג הזה, אבל שמחתי שעשינו Achievement unlocked לפנטזיה שחיכיתי לעשות איתה כבר תקופה ארוכה. גם לא באמת הייתי צריכה לבקש, הרי היא בעצמה הייתה באקסטזה מהסיטואציה ומהתחושה שהגיעה עם להשתין לתוכי כל טיפה ולראות אותי בולעת. אולי זה הכי קרוב שיש לה ללהשפיך לי בפה, פנטזיה שהיא נאלצת להיעזר באיברים של אחרים להגשמתה.

למחרת הקדשתי את כל היום למנוחה והחלמה. היא חיטאה לי את החתכים, גילגלה לי ג׳וינטים, הזמינה לי אוכל. אני נפרשתי על הספה, חיככתי את הישבן שלי עם החתכים כנגד המושב וחשבתי על איזה מזל יש לי בחיים. לא היה לי דבר לעשות חוץ מלהחלים. לגדל עור, תאים חדשים, שתוכל לפצוע גם אותם בעוד כמה ימים. 💜

לא שיחקנו במסיבה, הכל שם היה מגעיל. במקום זה הסתפקנו בזיון בבית בארבע בבוקר ואז משהו מעמיק יותר למחרת. שיחקנו ברצועות ובאזיקים והגעתי למסקנה שאנחנו צריכות ציוד קשירה טוב יותר, הצעתי לה ללכת לפליי חבלים שנשמע לא מקרינג׳ והיא הסכימה. אמרתי לה לא לרחם, היא הכתה כמעט בכל הכוח, ואני הרגשתי את המתח לפני כל מכה. ואחריה. היא שיחקה עם איזה שרביט-מחשמל מאליאקספרס שלא שווה הרבה אבל נתן חשק לעוד. היא זיינה אותי בתחת כל הסופ״ש.

עכשיו כואב לי בעצם הזנב, וכואב לי בשירותים, וכואב לי ללבוש תחתונים. זה לא הכאב הרגיל שאני מסתובבת איתו, זה כאב שיש לי בחירה עליו. במידה מסוימת, גם יש לי שליטה עליו. הוא מחליף את הכאב האישי, היומיומי, המאוס. והידיעה הזאת לבדה מספיקה לי כדי לשאת אותו בחיוך, ולקוות שלא ייפסק לעולם.

כשחזרתי אתמול בערב לקח לנו עוד קצת זמן להתקרב. בהתחלה אמרנו שלא נדבר, אז ראינו סדרה על אבדן זיכרון שלא הצלחתי להתרכז בה, ואז כשכן הצלחתי היא הייתה מטרגרת מידי עבורי כי הם עשו את זה כ״כ טוב עם הפלאשבקים והקטע הזה שא.נשים אחרים מספרים לך עלייך דברים שאמרתי לה ״בואי נעבור למיטה?״ כבר בתשע וחצי בערב, כי חשבתי שאולי שם נצליח להתקרב קצת יותר.

במיטה אני כרוכה עליה, היא עדיין קרה ומרוחקת. הגוף שלי צריך אותה, ואני מנסה לחשוב ביני לבינו, הוא באמת צריך אותה? אולי הוא פשוט צריך.

הגוף שלי תמיד צריך - ליטופים, זיונים, תרופות, אימונים. הוא צריך ללא הפסקה. לפעמים אני חושבת שבגלל זה אני לא יודעת מנוח עד שמישהו לא מפרק לו את הצורה. היא לא תפרק לי את הצורה כמוהו, היא טובה מידי, אני יודעת את זה. וגם לא הייתי יכולה לחיות את חיי עם מישהו כמוהו

ובגלל זה זה מסתדר ככה, אבל הגוף שלי? הוא תמיד צריך, ולפעמים הוא צריך יותר ממה שהיא נותנת, אז סופסוף עשיתי את זה ונתתי לו את מה שהוא רוצה, ואז זה הרחיק אותה, ועכשיו הוא שוב צריך.

התחושה היא שקפצתי מסירה אחת לאחרת, ואז כשבאתי לקפוץ חזרה לסירה הראשונה, לסירה שלי, היא התרחקה, ואני נותרתי לבד בים. לא כזה לבד כי יש לי חברים ומשפחה ומסתבר שגם קוראים נהדרים וכולם היו שם כדי להקשיב לסיפורים ולתחושות שלי, כולם חוץ משני האנשים שלגביהם התחושות הללו התהוו. אולי זה באמת מזויף מידי, ניסיון ההתקרבות הזה אליה מיד אחרי שחזרתי ממנו.

אף אחת מאיתנו לא ישנה כ״כ בלילה ולא ישנה כ״כ ביום, ובראש חשבתי שאם היא תהיה ככה מוטלת במיטה היא אולי תתן לי להתקרב קצת יותר, וככה עשיתי את דרכי ללבה שוב, עם ליטופים וקיצי ואצבעות ונישוקים. התחנפתי, התחננתי שתאהב אותי שוב, אבל לא במילים. הוא אוהב שאני מתחננת במילים, היא אוהבת במעשים. אז בפעם השנייה באותו סופ״ש מצאתי את עצמי מתחננת. בהתחלה התחננתי לצאת מהבית, ואז התחננתי לחזור. ואת כל זה… את כל זה אני עושה לעצמי לגמרי מבחירה. וזה עוד עושה לי טוב, איכשהו, איפשהו, כנראה? כי משום מה אני ממשיכה. וזה לא עניין של יומיים או שבועיים או שנתיים, אני ממשיכה כבר עשרות שנים…

והם ממשיכים לקחת אותי אליהם בחזרה.

כשהגוף שלי כבר חצי עירום (לא העזתי להסיר את המכנס) ואני והחזה שלי מנסים להתמזג בשלה מרוב שאני מנסה להתקרב, היא סופסוף מסניפה אותי קצת. אני מחייכת לעצמי ברוגע, הנה התחושה הזאת חוזרת, זאת אהבה, אני מזכירה לעצמי. ״אין לך את הריח שלך,״ הרוגע שלי נעלם שוב. ״את מריחה נקי מידי.״ שיט. התקלחתי טוב מידי. יש דבר כזה?

״את רומזת שבד״כ אני מסריחה?״ אני מעכבת.

״לא, את פשוט לא מריחה כמו עצמך. את מריחה כמו סבון.״

״זה הסבון שלי בייבי… התקלחתי בבית…״ אני יודעת כי זה תמיד אישיו מבחינתי להתקלח בכל מקום אחר בלי הערכה המלאה שלי, שכוללת בתכלס כפכפים, 3 מגבות וסבון תינוקות. ״השיער שלי הסריח מסיגריות…״ אני ממשיכה לתרץ, יודעת שגם היא יודעת שאני יודעת שאני מתרצת. ״את יודעת שבדאנג׳ן מעשנים בפנים…״ שיט, בכלל לא הייתי צריכה להזכיר את הדאנג׳ן. היא לא רצתה לדעת. אני ממהרת להתנצל, והגוף שלי מתכווץ מפחד לאבד את הקרבה אליה שוב, אבל היא לא כועסת, לפחות לא כלפי חוץ. זה מוזר, לא להזכיר במילה שום דבר משום רגע עם אדם מסוים או סופ״ש מסוים או מקום מסוים או זמן מסוים. תהיתי אם ככה הוא חי במשך שנים של קשרים מחוץ לנישואים. תהיתי אם גם לו היה ככה בודד לחזור לאשתו. תהיתי אם גם לה ככה כאב, כמו לאשתי.

אני ממשיכה ללטף אותה בהתנצלות עד שהיא מתחילה ללטף אותי גם, גב, ידיים, כתפיים, צוואר… כשהיא מגיעה לפנים שלי היא לוחצת לי על הלחי, חזק, חזק יותר, חזק יותר, אני לא עוצרת אותה. שתעשה מה שהיא רוצה, שתוציא מה שהיא צריכה. אני יודעת שהיא לא החליטה עדיין מה לעשות איתי, אם היא רוצה לגעת בי או לא, אם היא רוצה להעיף לי סטירה או לא, אם היא רוצה להעניש אותי על זה שביליתי את הלילה בחוץ או לא. אני חושבת שגם אם היא תעניש אותי על זה זה בתכלס יהיה פרס, והיא כנראה יודעת בעצמה, אז היא ממשיכה לענות אותי, נוגעת לא נוגעת, סוגרת את האצבעות שלה על הצוואר שלי אבל לא חונקת, מעבירה ידיים על השפתיים שלי אבל לא נכנסת. הרגשתי כאילו היא בודקת אותי, בודקת שחזרתי שלמה, שהכל עדיין איפה שהוא היה. אבל עדיין היה חושך, אז היא בדקה רק במגע. לדעתי היא לא רצתה להדליק את האור כדי לא לראות סימנים, ואני בעצמי לא עקבתי עדיין מה יש איפה, וגם עשיתי אימון על עמוד ביום רביעי אז זה יהיה עוד יותר מבלבל.

כשהיא סיימה לבדוק שהכל במקום מבחוץ היא התחילה להיכנס פנימה, ואני הרגשתי כאילו לי נתנו סופסוף להיכנס הביתה אחרי שהתדפקתי על הדלת מתחילת השבת. היא העבירה אצבע סביב השפתיים שלי ואז הכניסה אותה פנימה, ועוד אחת, מחליקה אותן במורד הלשון שלי, לתוך הגרון שלי. היא החליקה אותן פנימה והחוצה, כל פעם קצת יותר פנימה, כל פעם קצת פחות החוצה, וראיתי בעיניים שלה (כי עכשיו היה אור קטן) שהיא תוהה כמה עמוק נכנסו לי לגרון אתמול בלילה. כשהיא סיימה לבחון את הפה היא כנראה הגיעה למסקנה שהכל איתו תקין, כי היא תפסה אותי בשיער ומשכה אותו למטה היישר לתוך הכוס שלה. הרגשתי שאני בשמיים, סופסוף קצת קרבה! אמרתי לה תודה והתחלתי לנשק וללקק, עד שהיא לקחה את הראש שלי בידיים שוב וזיינה לי את הפה בקצב ובצורה שהתאימו לה. הכנסתי שתי אצבעות וזיינתי אותה בזמן שהיא אוחזת לי את הראש והצוואר ואת כל יכולות התנועה, הייתי צעצוע שוב, שמחתי, ואז היא הפכה אותי על הצד השני והמשיכה לבדוק את הצעצוע שלה מבפנים, הפעם בחור אחר.

היא התיישבה על הפנים שלי כשגבה מופנה לראש שלי והידיים שלה החלו לבחון את הכוס שלי, ״רטוב פה?״ היא שואלת, כאילו לעצמה, ומעבירה אצבע ופולטת אנחה מרוצה. היא תופסת לי את שתי הפטמות ומושכת אותן חזק, בבת אחת, למעלה. אני צורחת. חזק. לא שומעים כלום כי היא עליי. ״כן, תצרחי לתוך הכוס שלי,״ היא אומרת ודוחפת אותו חזק יותר לתוכי, ואז מושכת חזק יותר ואני צורחת וצורחת ומרגישה דמעות קטנות בצדדים של העיניים ומתחננת להפסיק אבל לא שומעים כלום כי כל הצעקות שלי נבלעות בתוך הכוס המופלא שלה ואני מרגישה שאני בדיוק איפה שאני צריכה להיות למרות שאני לא מצליחה לעמוד בכאב אבל כנראה שאני כן כי הנה אני עומדת בו, ואז היא סופסוף מפסיקה ואני נושמת לרווחה שוב.

היא פוקדת עליי להוציא לשון ולא להכניס, ואז רוכבת עליה, עליי. אני מתרגשת כמו ילדה קטנה, אני אוהבת שהיא משתמשת בי ככה, שהיא שוכחת לגמרי ממה אני רוצה ופשוט רוכבת עליי כמו מלכה. לאט לאט אני מאבדת מתחושת ההישגיות כי הלשון שלי כואבת, ואני לא מצליחה להחזיק. היא מתרוממת קצת ולכן מתרחקת ממני בתהליך כדי ללטף לי את פנים הירכיים, ואני באוטומט מכניסה לרגע את הלשון פנימה, ואז מיד מוציאה. היא מסתובבת מהר לבדוק שהיא עדיין בחוץ. היא לא ראתה. היא ממששת את פנים ירך ימין, לוחצת, חזק, יותר חזק… בודקת שלא נשבר שומדבר, ואז מרימה את היד ומנחיתה לי בכוח סטירה בין הירך לבין הכוס, ואני צורחת, והיא צורחת עליי ״שקט״, וסוטרת באותו מקום בצד השני, ואני לא בשקט, אז היא סוטרת לי שוב באותו מקום בצד הראשון, ושוב בצד השני, עד שאין לי אוויר לצרוח ואני שקטה שוב. אני מנסה לחשוב אם הוא הצליף בי שם אתמול ולכן זה כ״כ כואב, ואני קולטת שהיא כנראה עושה את זה בכוונה.

אחרי שהיא מזיינת אותי בכוס ובתחת ובפה ובנשמה היא אומרת לי שעכשיו אני מריחה כמו עצמי שוב, ואני שוב צריכה להסביר לה. ״זה כי זיינת אותי בייבי, אני מריחה כמוך.״

סופסוף אני שוב מריחה כמוה. 💜

כל השרירים שלי תפוסים. זה מהסשן של אתמול? אולי מהסשן של שלשום? אולי מהסשן השני של שלשום? אני מנסה להיזכר… בסך הכל היא נזהרת עליי בשל מכאוביי הקיימים מכבר, והיא לא קיפלה אותי הרבה. קצת על שש, קצת על הברכיים, קצת על הבטן, קצת על הגב, פרושה על המיטה, ידיים קשורות מאחור, רגליים פתוחות לצדדים בברכיים מקופלות. מה אני אגיד לכם, אשתי שמעה את זעקותיי, ולקחה אותן ברצינות תהומית. איזה כיף לי.

אתמול בערב, אחרי 48 שעות רוויות מין כוחני ומלוכלך, היא נתנה בי מבט, קטן, קצר. לפעמים זה כל מה שצריך, הא? החזרתי לה במבט דומה, אבל אז גם שאלתי, כי אני אוהבת שברורים איתי, והיא אמרה לי להתפשט ולחכות לה בחדר. מתחתי קצת את הזמן כי בדיוק מזגתי תה עם נענע מהגינה שעוד לא שתלתי, ורציתי ממש שאכט רגע לפני, שאולי במחשבה לאחור לא היה רעיון טוב אבל אולי גם כן, כי בתכלס אני לא יודעת כמה השיט הזה עדיין עושה משהו בנקודה חסרת-קולטנים זו.

״מה התוכניות?״ החלטתי לתחקר אותה קצת על הבאות בזמן שעישנתי.

״לדחוף לך זין לפה.״

בתגובה רק נשכתי את השפתיים בחיוך והרגשתי כמו דמות פתטית מאיזה רומן רומנטי שחברותיי קוראות ואני מקטלגת כספרות טראשית. סיימתי את השאכט שלי, כי לפחות אני לא סאחית כמו ״הבחורות המעצבנות האלה״ שניסיתי פעם לקרוא, והלכתי לחכות לאשתי במיטה כמו האישה החזקה והעצמאית שאני.

כשהגיעה לחדר התנור והסדין החשמלי כבר עבדו ואני הייתי מתחת לשמיכה.

״נעים לך?״ היא שאלה, ולי לקח יותר מידי זמן לענות, כי באמת הייתי צריכה לחשוב על זה. לפעמים נראה לי שאנשים שואלים דברים כאלה בלי שום כוונה שהצד השני יחשוב על זה, וכמובן שזה מה שחשבתי באותו רגע. אחרי זה ניסיתי לחשוב אם נעים לי או לא, וחשבתי שקצת חמים לי והגוף שלי כ״כ רגוע ואני לא בטוחה איך להתמסר לכל העניין הזה שירביצו לי עכשיו והשרירים שלי יתכווצו אבל גם לא רציתי לומר לה את זה כי ברוב שעות היום אני כ״כ מפנטזת על הרגעים האלו שאין מצב שאעצור את זה באמצע. בטח לא בהתחלה!

ואל תבינו לא נכון, זה לא בקטע של ״לזרום איתה אפילו שלא בא לי״, אלא בקטע של לזרום איתה כי לרוב בא לי ובתכלס בגלל זה זה נקרא הזרמה, לא? מן הסתם שתי בחורות בשנות ה30-40 לחייהן מתקשות בתחום ההזרמה מהספה מוקפת הרדיאטורים בפיג׳מות בינואר ללהתפשט ולהיות סקסיות לפתע בסוף היום באמצע השבוע אחרי עבודה לימודים סידורים רופאים ובירוקרטיות. אין שומדבר סקסי ביומיום, אז צריך להתמסר לרגע, חשבתי לעצמי, ואם לא בא לי אני תמיד יודעת לעצור.

בסוף רצף המחשבות הזה שלקח אולי עשירית השנייה עניתי ״כן״, שנעים לי, והיא התפשטה ונכנסה איתי למיטה לתוך השמיכה ונשכבה מעליי.

״לך נעים?״ שאלתי אותה, כמו מתוך הכרח, רק כדי למלא את הדממה האינטימית שלה שוכבת מעליי ערומה.

״מאוד. איך לא יהיה לי נעים כשכל זה נמצא מתחתיי?״ היא העבירה יד על צדי מהלחי, דרך השד הימני, צלעות, פופיק, מפשעה. כשהגיעה לשם התעכבה רגע כדי לפסק את רגליי ולפנות שם מקום. ״תלכי קצת לכיוון ההוא״, היא מכוונת אותי לפנות מקור בראש המיטה, ואני ישר מקווה, הלוואי הלוואי הלוואי ואוכל לטעום ממנה קצת… ואז חושבת מתי אלו נהיו חיי, ושבד״כ אני בכלל לא אוהבת לטעום אף אחד/ת.

היא העבירה רגל מעל והתיישבה כשפניה כלפי והכוס שלה על השפתיים שלי. תחילה התנפלתי, רעבה, ואז התחלתי לרסן את עצמי, נזכרת בתכלס איך אמורים לרדת לבחורות, כי מה לעשות זין בפה וכוס בפה אלו שתי סיטואציות שונות שדורשות טכניקות שונות לחלוטין, גם אם אני מורעבת לשתיהן באותה מידה. ליקקתי לאט, מרפרפת, הולכת לצדדים. נישקתי את צדי המפשעות שלה, נשמתי עליהן בעדינות, תפסתי את הישבן שלה בידיי  ומשכתי עצמי פנימה יותר לתוכה. היא רכבה עליי כך קצת ואז קמה, אמרה לי לשים ידיים מאחורי הגב, קשרה אותן שם והחזירה אותי. תהיתי אם אצליח להסתדר ככה עם הידיים מאחורי הגב, תמיד איכשהו אני מסתבכת עם השיער על הפרצוף או משהו, אבל לא היה נראה שזה מעניין אותה.

לאחר הנחת החבלים, כאילו כדי להקשות, הפעם היא ישבה עליי הפוך.

״בואי ננסה משהו״ אמרה, כאילו לעצמה, ואני קצת לא ידעתי מאיפה ללקק ואיך, כי הגישה הייתה קשה יותר ככה, אבל ידעתי שאני לא יכולה להפסיק, וניסיתי להגיע, ודווקא הזווית ההפוכה הייתה טובה יותר מבחינת הקולות שיצאו ממנה בתגובה. שם, למטה, מתחתיה, כשהישבן שלה מולי בשתי גבעות מושלמות , יכולתי להישאר שעות, או לפחות עד ששבעה מהתנוחה הנוכחית.

כמה דקות אח״כ, אני עדיין על הגב והיא היא כבר עם הקיין בין רגליי מסבירה לי כמה חלש היא מכה כדי להכאיב כ״כ חזק. היא מקישה עליי בקיין עם ידה השמאלית, כמדגימה. הכאב לא גדול נורא, הוא עולה בחדות ויורד, כמו כווייה מקומקום שהספקת להניח מתחת למים קרים עוד לפני שבאמת התרחשה. היא מרימה את הקיין ביד אחת, אוחזת את הקצה שלו בשנייה ומקישה על עצמה, כבולמת אותו על ידה לפני שיספיק להגיע לפנים ירכיי. אני מוצאת את עצמי תוהה אם היא רוצה להכאיב לי, או אם היא עושה את זה כי אני רוצה. היא אוהבת לבהות ואני אוהבת להפליג במחשבות בזמן שהיא בוהה, ולפעמים אני גם חושבת שהיא קצת איטית מידי בשבילי, אבל אז היא מפליקה בפנים ירכיי בשתי ידיה בשני הצדדים במקביל ואני מתעוררת מהנדידה. הישבן שלי מתכווץ כלפי מעלה, הרגליים קצת נסגרות. היא נותנת בי מבט קצר וחמור, ״תפתחי רגליים״ אמרה בקול נמוך וחזק. אני מצייתת מהר. אין לנו הרבה חוקים, אז אני משתדלת להקשיב למעטים שנתנו לי להאחז בהם.

הישבן שלי נרפה שוב, מונמך בחזרה אל המזרן ואז היא מפליקה שוב. שמאל, ימין, שמאל קצת יותר חזק, ימין קצת יותר חזק… אני מתחילה לחוש צריבה שנשארת, פתאום הכווייה לא נכבית תחת המים הקרים בכזאת מהירות. היא מצמידה את הקיין לאורך פנים הירך הימנית שלי, שכבר נהייתה רגישה למגע בשלב הזה, מצמידה אותו חזק לעורי ואז גוררת לאורכו, מכיוון הברך שלי פנימה, פורטת על גבי שכבת הרגישות שהותירה במכותיה הקודמות, העדינות כביכול, שבהתחלה עוד לעגתי להן. היא מחייכת לעצמה בסיפוק לאור המבט מסגיר-הכאב שלי, ואז ממשיכה לגלגל את הקיין פנימה ומניחה אותו על שפתי הימנית. אני נחרדת מהמחשבה. היא מרימה אותו, רק כמה ס״מ, נשימתי נעתקת, מבט של אימה משודר מהעיניים שלי. דיברנו על הצלפות בכוס, וגם עשינו פה ושם, אבל מעולם לא עם קיין…

אני רוצה, אבל…

אני רוצה, אבל?

אני רוצה בכלל?

כולי כאבים באגן גם ככה, מה אני צריכה את זה. זה לא רעיון טוב. זה גם לא רעיון רע… תוך כדי מלחמת הרעיונות בראש שלי היא מורידה את המקל חזרה על החלק החיצוני של שפתי הימנית, בעדינות יחסית. אין כאב, אבל השרירים שם כ״כ מכווצים שרק כשאני מרפה אותם בהקלה של התחמקות מהמכה אני מבינה שהיא מכאיבה לי גם בלי באמת לפגוע. אני תוהה אם היא יודעת, אם היא מתענגת על תחושת האיום הזאת. אני תוהה אם אני מתענגת על תחושת האיום הזאת

או שאולי הייתי מעדיפה שיחטיפו לי באמת. היא מגלגלת את הקיין הלאה למרכז הגוף שלי, קו ישר מכף ידה, דרך הכוס שלי לטבור שלי. תחושת האיום חוזרת, אני שוב בסכנה, ואני מטפטפת… אלו הרגעים היחידים בהם היא זוכה לתשומת הלב המלאה שלי והיא נהנית מכל רגע.

כשסיימנו שמתי את הפלייליסט של השירים שלנו ושמענו את דמיאן רייס, ואמרתי לה שהשיר הזה בדסמי רצח והיא אמרה לי ״מה??״ ואמרתי לה ״בייבי, לפעמים את כזאת ג׳וניורית, שאת בכלל לא יודעת שהשירים שהקדשת לי ב-2009 במחשבה שזה שיר פרידה תמים הם בעצם שירים על מערכת יחסים בדסמית.״ ואז שלחתי אותה לקרוא את הליריקס. היא שאלה אותי אם הייתי בדסמית גם ב-2009 ואמרתי לה שבנקודה הזו הייתי בצד השולט בכל מיני אירועים קינקיים-לייט סטייל מופע הקולנוע של רוקי ומסיבות האפטר שעקבו לו בווילות רנדומליות ברמת השרון.

אני הייתי בדסמית תמיד, בייבי. זו רק את שחדשה.

כשהם התחילו לדבר על גבולות, הבנתי לאן זה הולך. ואיכשהו, למרות השקיעה ההררית הקסומה של ירושלים, חדר המלון המעומלן והבריכה הפרטית הקרה מידי והג׳קוזי-החם-מידי ובגד הים שהבאתי והיה מיותר מדי פשוט לא רציתי. לא חיבבתי אותו. למען האמת, לא סבלתי אותו. בזתי לו ולא הבנתי מה מישהי כמוה עושה איתו.

ולמרות זאת, בשנייה שנעלמתי מהחדר, מצאתי את עצמי חוזרת לסיטואציה סמי-מחרמנת וככל הנראה מאורגנת-מראש. כשיצאתי מהמקלחת הדבר הראשון שראיתי מולי היה המיטה, הוא שכב עליה וחייך לעברי, שרירי ושזוף, מרוצה מעצמו, משלוש הנשים שמקיפות אותו, ממה שעומד לקרות. ולמה שלא יהיה מרוצה? חשבתי. הוא לא יודע שהוא מטומטם. Ignorance is bliss and all that. אשתי והזונה הסטרייטית שלה עמדו למרגלות המיטה, וכולם הביטו בי. הרגשתי את הלחיים שלי מסמיקות בחום.

אשתי ניגשה ראשונה, משכה אותי אליה, הידקה לשפתיי נשיקה קצרה ותמציתית ופקדה: ״תרדי על הברכיים״. היססתי בביישנות, לא בטוחה מה לעשות הלאה. מצד אחד, רציתי להכות בו, מנגד - רציתי לרצות אותה. והיא רצתה אותו, בתוכי. ״הבטחתי לו שהחור תחת שלך מחכה לו״, היא אמרה עוד יום קודם, בבית, כששוחחנו מראש על כל ההתרחשויות האפשריות ודיברנו על גבולות. אם הוא רק לא היה מדבר, הייתי נכנסת ויושבת על מה שהיא רוצה. אבל איתו? וואו, ההשפלה…

ואז הבנתי. ההשפלה.

ירדתי על ברכיי.

״לקח לך זמן, שינית את דעתך?״ שאלה.

חשבתי על ההשפלה ובכל זאת ואולי בגלל זאת הנדתי בראשי לשלילה.

״יופי.״ אמרה ביובש. ״אמרת שאת אוהבת לצפות, אז עכשיו תישארי כאן ותצפי.״

היא ניגשת לזונה הסטרייטית ומנשקת גם אותה. הנשיקה שלהן ארוכה ורכה יותר, ולמרות שאני ממש לא בחורה של נשיקות ארוכות ורכות אני נעלבת. הלו, גברת, לא לשכוח עם מי בחרת להתחתן. היא ממששת את גופה, שרירי, חטוב, הרמטי. אפס ציצים ומינימום תחת. בזה, נניח, אני לא מקנאה, ובזמן שהיא תולשת ממנה את בגד הים המנומר (סירייסלי?) שבתכלס לא כיסה הרבה אני מזדקפת במקומי, מבליטה את שדיי, את הדאבל-דיז איתם היא ישנה בלילה, אליהם היא מתעוררת כל בוקר.

הגבר-צעצוע שעל המיטה מתהפך עם ראשו לכיוונם, נדחק ביניהן, מנשק את האישה שלו, מנשק את האישה שלי. ״אתה גבר מאוד בר מזל, אתה יודע?״ היא מסבירה לו, לאט. בעוד הם מתפשטים ואני יושבת שם על הברכיים בשמלת פסים לבנה, היא מסתובבת אליי ומדברת אליהם: ״לא נראה לי הוגן שהיא תצפה ככה מהצד בלבוש מלא, מה אתם חושבים?״

הוא מחייך וקם במהירות, לא צריך להגיד לו פעמיים, והיא מורה לי להרים ידיים בזמן שהוא פושט את שמלתי מעליי. ״גם את התחתונים״, היא מפקדת, והוא מסיר לי גם אותם, ועל הדרך מסדר את הידיים שלי מאחורי הגב, מלטף לי את התחת, תופס שד. היא מחזירה אותו אליהן, למרות שנראה שהוא העדיף להישאר איפה שיש מה לתפוס, ואני נותרת לבדי, עירומה, על ברכיים מפושקות עם ידיים מאחורי הגב, ואפס כבוד עצמי. איכס, לא מאמינה שנתתי ללוזר הזה לגעת בי. מאחוריו, ובזמן שהוא מנשק לה את הצוואר, אשתי מסמנת לי בחיוך שהייתי טובה, וזה משכך קצת את הטעם שהוא השאיר, ומרטיב אותי בהרבה ממה שהמגע שלו עשה.

-

״קומי,״ היא פוקדת. ״תעברי למיטה, תעמדי על ארבע.״

אני מביטה על המיטה. הוא פרוש עליה, מתפלש בה, מחכה לצעצוע החדש שלו. כשאני ניגשת אני מנסה לסמן במבט שאיני בטוחה איך להתמקם כי הגבר הסטרייט הפריווילג הקרציה הזה תופס את כל המיטה, אבל הוא (כמובן) לוקח את זה בתור קריאה לעזרה, תופס את הגפיים שלי ומסדר אותי בעמידת שש בהתאם לנוחיותו המירבית. ראשי בצד שלו, הישבן שלי בצד של אשתי, והזונה הסטרייטית לצידה. היא מסבירה לה איך להצליף בי, ואני זועמת, אבל שותקת. למזלי, הגפרורית הזאת לא חזקה במיוחד, או אולי היא מרחמת כי היא יודעת איך זה לחטוף. מוקדם יותר היום הוא השוויץ שגרם לה לבכות בסשן, כאילו שזה משהו שיש להתהדר בו, וכבר אמרתי, שאני לא סובלת אותו? בינתיים בצד שלו הוא כבר הוריד תחתונים, אוחז בזין שלו מול הפה שלי, מצפה שייפתח עבורו. אני מביטה אליו למעלה בפה סגור ומבט שאומר הכל, והוא מצמצם לעברי את עיניו, ואז מסתכל על אשתי. ״תפתחי את הפה,״ היא מצווה בחצי-כוח, אפילו לא שמה לב אליי לגמרי, עסוקה בלנשנש את הגברת שלצדה בזמן שהחבר שלה דוחף לי את הזין לפה. ״תוציאי לשון״, הוא עוד מעז לתקן אותי. הוא אוחז בראשי, מכוון אותי וחוסם לי את שדה הראייה. אין לי מושג מה קורה איתן, כרגע הם החליפו צעצועים… כרגע אני שלו. אני מרגישה אותו נכנס כל פעם עמוק יותר, מחליק אותו בכל דחיפה רחוק יותר במעלה הלשון, לתוך הגרון, אל עבר הענבל שלי. אני נחנקת.

-

אני הפוכה, על הגב. הזונה הסטרייטית יושבת לי על הפרצוף ואני אוכלת אותה בזמן שאשתי והבחור מנהלים תחרות הצלפות בין ירך-פנים-ימין שלי לבין ירך-פנים-שמאל. אנקות הכאב שלי אובדות בתוך הכוס שלה ונראה שזה עושה לה את זה, כי היא מטפטפת לי על כל הפרצוף. כואב לי, וקשה לי לנשום.

-

הם מחזירים אותי לארבע, דוחפים את החזה שלי למטה, ישבן למעלה, הזונה מחזיקה סטיספייר על הכוס שלי, בתוכי ויברטור-מיני קטן שרוטט ברצפים קבועים ומאחורי הוא בדיוק לובש קונדום ומתכונן למה שהובטח לו. היא שופכת לוב ועוזרת לו להכין אותי, אצבע אחת, שתיים, הוא לא רוצה לחכות יותר, הוא מזיז לה את הידיים באיטיות, מבקש אישור באופן אסרטיבי, וממשיך עם קצה הזין שלו אל עבר פי הטבעת שלי. הוא מחליק הצידה בניסיון הראשון, בשני, ובשלישי, רגע לפני שאני לועגת לו בתוכי שוב, הוא מצליח, נכנס אליי חזק ואז עוצר בעדינות-מדומה. הוא רוצה לפרק אותי, והוא צריך את האישור שלה.

היא נתנה לו.

אני מתעוררת מהצליל שהיא עושה כשהיא חוזרת לחדר, מתרפקת חזרה על המיטה. היה לה לילה ארוך, אני נזכרת בחיוך ובשרירים נוקשים. לפעמים לאשתי לא נעים כבר מרוב השטויות המביכות שאני אומרת שהיא תרשה אפילו למישהו שפגשה אתמול להשתיק אותי. אני מנסה להיזכר, בדיוק, בתחושה, וחנק מהול ביובש מהול בגעגוע מתעורר אצלי בקצה קנה הנשימה. אני מתגעגעת לתחושה של הזין שלו ממלא את הפה שלי, של ההתחלה שלו מחליקה במורד הגרון שלי… באותו הרגע חשבתי שהיא לא מאפשרת לו יותר, לא ידעתי שהוא כל-כך התרגש שלא עומד לו… גם כן בחירת פרטנרים למשחק לפי הטעם של אשתך.

במקור בכלל לא רציתי ללכת. במקום מסוים, היה צריך להכריח אותי, והרי, כנראה שזה חלק מהרעיון, הא? כי עכשיו אני בבית בעשר וחצי בבוקר, אשתי ישנה שנת ישרים ואני רעבה שוב, ומנסה להיזכר למה, בעצם, הוא לא זיין אותי?

לא שהיא לא זיינה אותי. היטב וכראוי. שוב ושוב. שם ובבית. מותירות אחרינו מזרן רטוב בשל התמוטטות עצבים של מישהי אחרת בעיצומה של התמוטטות עצבי הדגדגן שלי במקביל.

יש לי בחילה, זה האלכוהול המביך שמוגש שם, או שמא הטעם שלו שנשאר בפי? צחצחתי מאז כבר שיניים, היא דרשה זאת.

הטי שירט השחורה של חברת הייטק כזאת או אחרת נמתחת כנגד פטמותיי, מזכירה לי שהן כואבות ממשחקי אטבים… איך היא נהנתה לחלוק את הצעצוע שלה. בשלב מסוים בזמן שהוא מפמפם לי את הפה כנגד הקיר בחדר חושך אני מבחינה בה, מרוחקת בהמשך המזרן, מנשקת את הזונה הסטרייטית שלו, שלה, בכלל לא שמה לב אליי. אני תוהה אם זה עונש על הנשיקה ממקודם, כי אולי היא מסכימה לחלוק אבל רק עם רשות, והוא, ספציפית, לא היה ב-pre-approved list.

מאוחר יותר, בבית, היא מורה לי לשרבב את שפתיי ולפני שאני מספיקה להבין מה קורה הן נסגרות באטב עץ שנשלף משדי הימני. ״עכשיו, שקט״, היא נוהמת, ואני יודעת שזה הולך לכאוב הרבה יותר, עכשיו כשאנחנו

סופסוף

לבד.