הרבה זמן לא כתבתי, ובכלל אני פחות "הטיפוס הכותב".. אבל אני מרגיש צורך, ואתם מוזמנים לקרוא, להזדהות ואני מקווה שאני אצליח להכניס משהו לתודעה.
נושא ששולטים (או בני אדם בכלל) לא מרבים לדבר עליו אבל אני חושב שהוא חי ובועט, בעצם אצל כל אחד:
עצבות
כחודש וחצי שהייתה לי עצבות ואני לא יכול להגיד "לא מוסברת" כי היא מוסברת מעולה.. זה העומס והכפיות טובה בעבודה, הקושי במיסוד זוגיות יציבה מאז הפרידה, פציעה מבאסת שאני סוחב כבר לא מעט זמן, כל העומס בתחומי החיים שלי עשה את שלו והעצבות מצאה איך להיכנס בדרך הקדמית, אבל למעשה ככל שהיא התעצמה כך גם חקרתי וחיפשתי דרכים איך לצאת ממנה, או למה היא באה בכלל? מה היא רוצה לומר לי? אני צריך את העצבות? כוחות עליונים או אלוהים או מי שכל אחד ממכם מאמין בו בוחן אותי כרגע?
(אני יהודי ודי מאמין אם שאלתם.גילוי נאות).
ראיתי הרצאה קצרה של הדלאי לאמה לגבי מחשבות שליליות, לדבריו הן נובעות מ-2 דברים:
1)התרכזות סביב עצמך- עצם המחשבה המרובה על עצמך היא שמכניסה אותנו לעצבות, כלומר אנחנו נותנים לדברים לא ממש משמעותיים בחיינו משקל רב מדי וזה הכל בראש, הוויסות המחשבתי הזה סביב עצמנו יכול להוציא אותנו מאיזון.
2)תפיסה לא נכונה של המציאות- הרבה פעמים אנחנו בוחרים בסיטואציה מסוימת לראות את הדברים השליליים והלא נכונים או סיטואציות שלאו דווקא תואמות את המציאות שאנחנו חיים בה.
דוגמא יפה שחשבתי עליה: אני מוצא את עצמי מתווכח עם חבר לגבי גובה של מישהי, אני אמרתי שהיא גבוהה והוא טען שהיא נמוכה, המשפט שסיכם הוא "נמוכה יחסית".. כלומר נמוכה יחסית למציאות שלו, אז זה אומר שכל אחד מאיתנו מבין את המציאות בצורה שונה?בהחלט, כלומר יכול להיות שמשהו לא מתקיים בצורה שהוא מוצג.
מוכרחים להיות בשמחה, העצבות גורמת לנו לחפש נחמה בדברים שלאו דווקא עוזרים לנו (לא אפרט עליהם כי אני לא רוצה לשפוט במקרים הללו).
עלינו לקבל את העצבות לרגע קט, להגיד לה תודה על הביקור ולשחרר אותה, לאט לאט היא תבקר פחות ופחות כי ימאס לה שלא מאכילים אותה.
שיר מדהים שבחרתי להצמיד:
