רקוויאם לבלוג

הנה שוב אני כותב, לא קרה דבר למי שתהה,
רק ימים ולילות שעברו במחשבה, תהיה ושתיקה
לא הכל יכול להכתב, כוחה של מלה אינו בלתי נדלה.
כל הזמן תוהה ומסתכל עמוק פנימה לפעמים אני רואה את כל העולם שם, ממש את כולו.
לעתים אני חושב שכל העולם יכול להעלם או אז אני מרגיש ריקנות איומה שנוברת מבפנים החוצה.
ימים רגילים עוברים על כוחותינו, עבודה ושאריות לימודים.

נ.ב מספיק אחת שתקרא פה וזה יעשה לה נעים (או בחילה בלתי מוסברת) וזה יספיק.
ותודה לכל האישונים שממשיכים לעקוב 😄



תתכבדו בדבר חדש שכתבתי (תעשו כאילו זה טעים):

תהי לי אישה.
------------------
תהי לי אישה.
רוצה אותך כשדה תחתיי
להמטיר את גשמי הזלעפות מעלייך.
חרוכה ומחורצת כלאחר שריפה
מלטפת עצמך בין חריצי תשוקה
נאנחת וצורחת מכאב עתיק יומין.
אבוא אלייך בלילה אחרוש את תלייך
אהפוך כל פיסה ואחשוף מעייך.
אנעץ את אצבעותיי עד זוב
עד כי תתבקע האדמה הבתולה
ותבלע אותי ברחמה.

תהי לי אישה.
אבוא אלייך כמו חקלאי ואטע.
אשקה את שורשיי בנוזלייך ואצמח
יחדרו אלו פנימה ויהדקו האחיזה
לא ישאר לך ולו גרגיר עפר חופשי.
שרועה עד האופק אשר ציירתי לך
מבקשת לא להרגיש מאום
ככה פורשת לרגליי את כל כולך.

היית שלי כשדה.
כאשר גשמיי פסקו יבשת תחתיי,
כל שנותר - עץ עבות נטוע בתוכך
שורשיו מפותלים ועמוקים
גוסס אט אט בלי להרפות -
את אחיזתו.