לבד אני חושב עכשיו, כן לבד, אוי פטתי מספיק, אז הפסקתי ונותרתי לבד, שוב המלה הזו, אז באמצע שברתי כלים צעקתי לעננים, הסתכלתי לשמש באישונים, מתתי מות חסרי בתים, שרתי לך מזמור אחד אחרון לפני שעליתי על קרון המתים.
בכל לגימה ושמיעה של עוד אחד שהתאבד או כזה שלא הספיק ומת ממנת יתר, אני שומע את עצמי מדבר לעצמו ורוצה את הכל ומבין שכלום זה הפתרון הסופי לבעיית היהודי שהוא אני.
אז רקמתי על עורי עוד סימן כדי שיזהו אותי ולא יתקרבו יותר מדי, אני לא בריא, ממני יפרצו מגיפות של כולירע ומוות ובמקרה הטוב אז נשירה של שיער ערווה.
כמה ששקט הוא דבר מחריד
תנו לי רעש באוזניים
צעקות וצרחות
לראות את הנימים בלבן שבעיניים
לרחוץ בדם שכרגע התזתי
ככה כי פעם זו היתה תרופה
וכשסופני מתייאש הוא מנסה הכל
אז ניסיתי
נגמרתי בשירותים
בתוך האסלה
לפחות אזכה לאשכבה נאותה
אתה עוד צעיר
אתה כבר לא שוכח
ומחר מזכיר את האתמול שנשכח
כי כל אחד צריך מישהו להיות מעליו
וגם בתחתית
שם כל הנואשים
מלאיי בוץ ומחכים
למי אני מחכה?
לגימה
נו, מה אני אשם שאני
לפני 19 שנים. 17 בינואר 2005 בשעה 3:43
