החצי השני הראשון שלי.

‏חיים ולדר, אותו איש שגדלתי עליו, גמעתי בשקיקה את ספריו לאורך ילדותי. אפילו פעם אחת ישבתי איתו לשיחה. אף פעם לא חיבבתי אותו.  לא חיבבתי אנשים שעפים על עצמם ומרגישים שכל העולם בכיס שלהם. כזה הוא היה. 

כל נערה וילד ששרט. כל בית שהרס זה עוון בלתי יכופר. אז זה שהוא התאבד כי לא יכל יותר להתמודד עם אובדן שליטתו בחייו לא מורידים לרגע מחומרת מעשיו. 

מה שכן רגשותיי מעורבים.

אם יש דרך לעצור את זה שזירת המשפט עברה לרשת החברתית? האם זה נכון לעצור את זה? 

אם אחפץ במות הרשע? כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל (יחזקאל)