צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג

מלא שטויות, אתם תצטערו שבכלל קראתם
לפני 10 חודשים. 25 ביוני 2023 בשעה 7:31

בהתחלה לא הבנת למה היא מתכוונת, 

כיוון שהבהרתי שרשתות חברתיות לא פתוחות אצלי לעולם הזה. 

 

היא התרחקה לכיוון התחנה, עמדתי מתבונן 

תכלס היא הפעילה אצלי איזה סוג של רגש, 

הייתי חייב לבדוק. 

 

הגיע קו 5, היא עלתה. 

 

ואני, לא משאיר דברים ככה פתוחים. 

 

נתתי גז, מתקרב לא מתקרב.

 

ירדה בסנטר, חצאית ירוקה, חולצה שחורה, רזה ותמירה.

ככה הסתובבנו, אני משקיף מעל, היא מגניבה מבטים לאחור, מנסה להבין אם אני עוד שם. 

כשקלטה - חייכה וקרצה. 

 

נכנסה לחנות משקפיים, ולחנות ממתקים,עברה בסופר פארם וזארה.

שם, נכנסה לתא המדידה ויצאה כלאחר שבאה

מחזירה בנונשלאנט בגד לקולב

יחד עם התחתונים שלה 

 

"תעקוב אחרי, בבקשה."

לפני 10 חודשים. 18 ביוני 2023 בשעה 8:52

סוזי באה אליי,

איך שעלתה במדרגות שמעתי את קולה, פתחתי את הדלת .

והיא היתה במצוקה.

 

מייד עלה המטפל שבי. 

ונתתי לה לנוח, ולשתות ולאכול משהו.

 

בכל זאת - באה לנקות. 

כשחזרתי לדירה , שעתיים מאוחר יותר, הדירה היתה מצוחצחת

וסוזי בתנוחה הנכונה. 

 

סוזי אוהבת להיות במטבח

עומדת ליד השיש,

תמירה ונבוכה, בחצאית קצרה מאוד

וגופיה לבנה

שלי. 

סוזי אוהב להרגיש שהיא יעילה גם תוך כדיי האקט, 

בעיקר לסדר ארונות מטבח. 

 

ולי זה לא אכפת. 

ולה זה לא אכפת 

כאילו מתנתקת מהעובדה שפטמותיה נלחצות 

בין אצבעותי. 

מרחפת על הכאב הרך 

ומרגישה יעילה.

רטובה.

נוטפת.

 

מתנהגת כאילו אני מפריע לה לסדר, 

מחייכת 

רוצה ולא רוצה לעבור את הגבול. 

 

אחרי שעה סוזי  הלכה מרוצה.

כבר לא במצוקה. 

 

לפני שנה. 27 באפריל 2023 בשעה 5:59

הרגע הזה 

שאת על 4

וישבנך פעור.

 

הרגע הזה 

שאת על הגב 

מניפה רגלייך אל על 

בפיסוק רחב 

והפות שלך נוטפת 

 

הרגע הזה שאת בציפיה 

למשהו שיקרה.

 

דווקא אז אני אוהב 

ל-מ-ת-ו-ח 

א-ת

ה-ז-מ-ן

 

 

 

לפני שנה. 16 באפריל 2023 בשעה 6:26

לאחרונה אני מהורהר מאוד סביב מה אני עושה פה, 

מנסה לדייק את הכמיהה שלי.

מעבר לעובדה שסקס בדסמי עושה לי את זה, כיוון שלא צריך להיות באתר בשביל למצוא סקס כזה. 

 

ועדיין - 

מחפש פרונת חדשה, שתרגש אותי. 

 

 

לפני שנתיים. 25 במאי 2021 בשעה 10:24

תסתמי את החור הזה בפרצוף שלך...?

 

לפני 3 שנים. 5 במאי 2021 בשעה 6:20

אביגייל סימסה וביקשה לבוא.

אמרתי לא

ביקשה יפה. ואמרה שתעשה כל מה שצריך כדיי לבוא לקבל קצת חום. 

 

"30 דק, דופקת בדלת עם ציצים בחוץ"

29 דק אח"כ נשמעה נקישה בדלת.

הצצתי דרך חור ההצצה, אביגייל בחדר המדרגות עם החזה המפואר מחוץ לגופיה. רואים איך החזה שלה מתפקע החוצה, כאילו מבקש אויר.

 

שוב דפיקה.

חיכיתי דקה ואז פתחתי. עמידה ודיוק בזמנים זה חשוב לי.

 

 

 

לפני 3 שנים. 3 במאי 2021 בשעה 14:33

אביגייל היתה חיילת כשנפגשנו, לא זוכר איפה - באתר הזה או אחר, 

אביגייל היתה ביישנית, נפגשנו דיי במיידי, היה יום שבת חמה בעיר, נפגשנו בטיילת.

 

היא ביקשה לבוא אלי, לא היה לי אכפת. 

אביגייל באה עם חזה מפואר, חולצה מכופתרת, מוקפדת. בכל זאת - משטרה צבאית. 

עיניה אמרו שהיא לא יודעת מה לעשות, מה מצופה ממנה. 

 

שאלתי אותה מה היא רוצה. 

היא ענתה - "ללמוד"

 

אביגייל אהבה למצוץ.

 

 

לפני 10 שנים. 30 במרץ 2014 בשעה 20:43

היי

היה כיף.

ואז היה קשה.

כל כך רציתי שזה יצליח, הרגשתי שאת האחת.

אני זוכר שנסענו לירושליים, בערך בשבוע השני שהכרנו. זוכר שעמדתי שם מול האבנים הגדולות והודתי לאלוהים על זה שהגעת.

וגנבנו מאפרה.

וזה נגמר. די ברור שזה נגמר כבר כשהיינו בברלין, עם כל הברדק שהיה שם, הלחץ, הצעקות, השתיקות.  אחר כך פשוט פתחתי לך את הדלת לעזוב.

וכשזה נגמר הלכתי לאיבוד.

אפילו הלכתי לפסיכולוגית. היו לי הרבה שאלות לעצמי. (רצה הגורל והיא עובדת ליד הבית שלך, וגם קוראים לה דניאלה.) לחלק יש לי תשובה, לחלק לא צריך.

את הבחורה שהכי נהנתי איתה. הכי הצחקת אותי. נהנתי לעשות איתך מלא דברים, לבשל, ולעשן, ולשתות, ולשמוע אותך קוראת לי, ולהסתכל עלייך כשאת ישנה, ושהיית הולכת להתקלח ועוברת מהחדר חשופת חזה וקורצת לי. ראיתי איתך עתיד.

בלי להכנס לכל מה שקרה אני רוצה להתנצל. לפעמים כשיש אהבה גדולה מלווה באכזבה שלא באה ליידי ביטוי, היא תופסת צורה הרסנית.

קרו לי כל כך הרבה דברים אחרי שזה נגמר, סבתא חלתה ומתה, קודמתי בעבודה, שתיתי מלא, טסתי בעולם, וגם גיליתי את עצמי מחדש.

אני לא יודע איך את חווית את כל מה שקרה אז, לא יודע איפה את עכשיו בחיים. (נראה לי שראיתי אותך במקרה פעם אחת בבארבי).

 אולי זה דרך שלי לפתוח פתח, אולי זו דרך שלי לסגור דברים.

אני.

לפני 10 שנים. 3 בנובמבר 2013 בשעה 22:21

 
לפני 10 שנים. 1 בנובמבר 2013 בשעה 9:09

הפסקתי להאמין.