הבלוג

רעב.

חזרתי הביתה מהעבודה ופתאום הבנתי שאני רעב.
אני רעב
רעב
רעב כזה שכשאתה מעשן סיגריה אתה מרגיש אותו מציק,
את הרעב.
אני רעב.
אכלתי בצהריים, שלא תבינו.
אכלתי סבבה ,
שניצלונים וצ'יפס.

היה נחמד זה היה לא רע.
אני אוהב לאכול שניצלונים וצ'יפס, זה מזכיר לי את הילדות שלא היתה לי.
כי אצלנו לא אכלנו שניצלונים וצ'יפס.

אצלנו היה אורז.
אמאשלי עליה השלום היתה מכינה ארוחת צהריים כמעט כל יום, מעמידה סירים.

ואני קינאתי תמיד בשניר שהיה ילד מפתח ותמיד היה לו שניצלונים וצ'יפס.
הוא אפילו היה מבדיל בטעם והכיר את כל החברות בשוק.

אני רעב.

אמא שלי היתה מכינה מידיי פעם שניצלונים וצי'פס. בעיקר בקיץ.

יא כמה הייתי נותן לטעות שוב את האורז שהיתה מכינה.
עם תפוחי אדמה למטה, שרופים טעימים.

קיצר אז אני רעב

ואין לי כלום במקרר ואני מתעצל לרכוש.
אין לי כח לקום כי אני רעב.
רעב כזה שגורם לך להתגעגע.

זה יבעס אותי לאכול משהו עכשיו, כי כלום לא יהיה לי טעים, אני פשוט אטרוף.
זה ירגיש לי כממו בנאדם ממש צמא שלא שתה הרבה זמן ילגום מיי מלח.
וואי אני צמא.
אה - סליחה : אני רעב

קיצר
זה מסביר למה אני צריך משרתת.

שתבוא עכשיו ותמצוץ.

עם שווארמה מדבוש.


לא כשהיא מחזיקה אותה ביד יא מגעילים.
אולי תו"כ שאני אוכל.

ואז עוד קצת.


והיתה לי מישהי כזו, היתה מוצצת טוב, פינקה בבורקס עמיקם.

והיתה מישהי שתוך כדי שהייתי בא אליה בדוגי, הייתי מגלגל לנו איזה משהו

אני רעב
וצריך שפחה