יחסי שליטה בריאים , חופרים בנפש, הם נוגעים לעיתים במקומות שבהם אין הגנה, אין מקום לעירפול ואין אפשרות לתת לאיזה שהוא מסך לכסות על הפגמים, על הצלקות, על השריטות, יחסי שליטה נכונים מציפים החוצה את כל הפחדים, את כל התשוקות האסורות, אין מקום לעכבות, הבוטות היא חלק משם המשחק, הכל גלוי. ערום ועריה.
ולא רק, כי יחסי שליטה הם גם הרבה חברוּת והדרכה, לא פעם הם מראה לנפש, הם לא העמדת פנים כמשהו ריגעי, הם שיטפון של געגוע למשהו נקי וטהור, הם המקום לשחרר ולנקות, להביע את מה שאין יכולת להביע בצורה אחרת, יש מקום ללאווים מוחלטים וכל זמן שזה בהסכמה, לומר שהשמים הם הגבול, זה יהיה אנדרסטייטמנט.
ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לרגעים הנקיים האלה, לשעות שגורמות לי לרחף אחרי, למקום בו אני יכולה לאהוב בעוצמות , לתת לטירוף שלי לזלוג החוצה בלי גבולות, לראות אותך סופג בחיוך מאושר, מכיל את מי שאני בלי הרבה מילים, לתת ללב שלי לעלות על גדותיו, פעם אחר פעם, לחפור בנפש שלך, לגרד ממנה כל שארית של אגו, לאסוף את הפחדים שלך לתוכי, לדחוק עוד גבול שחשבת שהוא בלתי אפשרי, להניח אותך במקום בטוח, מקום בו אתה יכול להיות מי שאתה, ללטף את הצלקות , לתת לפצעים להגליד, להעלים את השריטות, ליצור חדשות, לנקות, לחַטא, ללכלך, להכתים, לסמן, לקעקע, ואז שוב לחַטא.
ואז אפשר לנשום עמוק, למלא את הריאות בחמצן טרי, היישר מהמקור. כי אני האוויר לנשימה.
מתגעגעת רכוש שלי.
