"אמור לי מה אתה עושה עם המזונות שאתה אוכל, ואני אומר לך מי אתה. יש ההופכים את מזונותיהם לשומן ולצואה, אחרים - לעבודה ולבדיחות הדעת, ועוד אחרים - כך מספרים עליהם - לאלוהים כלומר, יש שלושה סוגים של בני-אדם. אני איני שייך לסוג הגרוע ביותר, אדון, ואף לא לסוג המעולה ביותר. אני הולך בשביל-הביניים. אני הופך את מזונותיי לעבודה ולבדיחות-הדעת. ככל הכל, אין זה רע כל-כך!"
הוא הביט אלי בעיני זדון והצטחק.
"אשר לך, אדון," אמר, "דומני שאתה משתדל בכל כוחותיך להפוך את מה שאתה אוכל - לאלוהים. אבל לא נסתייע הדבר בידך ולפיכך אתה סובל ייסורים. קרה לך מה שקרה לאותו עורב."
"מה קרה לאותו עורב, זורבה?"
"מבין אתה, אותו עורב נהג להלך כיאות כעורב ממש. יום אחד חשקה נפשו לטפוף בגרון נטוי כיונה. ומני אז אין אותו עורב עלוב יכול בשום פנים ואופן להיזכר בהילוכו הרגיל. מבין אתה, הוא נתבלבל לגמרי. שוב אינו אלא מדדה". (ניקוס קאזאנצאקיס - זורבה היווני)
