סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 10 שנים. 18 בינואר 2014 בשעה 12:54

 

 

 

"... והיא גונבת חלקיקים של כאב. היא קוראת להם שֵדים, כי ברגע שהיא נותנת להם קצה של הזדמנות, הם מתחילים להשתולל ולטמטם. כי כולם עירומים בעיניה שלה. חיים בחוף נודיסטים נצחי בין אם יודעים את זה או לא. זוהי עובדה מוגמרת עבורה. והיא כמהה להזדיין עם הכאב הזה. לטלטל את ההבנה שלהם כל פעם מחדש. והיא חשופה לסבל של אנשים ועדיין מתגרה מזה. ואין איש שיודה בזה בפני עצמו, עינויי הנפש כאב לב ומצוקות זה הפורנו של כולם. גם ההיגעלות הנפשית שמתלווה לכך. ואז גם הפאניקה מקבלת מקום. ואנשים חיים בזוגות בתוך קוביות בטון עם תריסים, מקווים שיום אחד יבוא הריגוש האמיתי ויסחוף אותם למקום אחר. ולא מבינים שאותו מקום אחר נמצא בדיוק שם. בין קירות ותקרה. בין חדר כביסה למיטה סתורת מצעים. בין אותם פחדים של מימוש לים של קולות, רעשים. וידויים ותמונות מלוכלכלות. ואז מרגישים אשמים ומיד מרגישים צורך לעשות מעשים טובים. מתרגמים סופות טורנדו פנימיות ליצר של הרס עצמי, מחופש בכל מיני תחפושות מוצלחות. או שלא. והיא חושבת כמה אדיוטים הם צריכים להיות כדי לחפש שברים והריסות. כי היא יודעת שזה בדיוק ההפך. אז זו מסיכה של אדישות. ותבנית ההרס והרשע חייבת להשתנות. אז היא מזיינת את הכאב. ואז מזדיינת איתו. ושוב מזיינת בלופ אינסופי של אושר מוחלט. ולמחשבות שלהם, אלה שלא מקבלות אחיזה במציאות יש מרקם של גועל. וצבע עכור. ובין קירות לתקרה נמצאים גלקסיות שלמות של מילים וכאב. וכול המשתתפים שם מכוסים. באותם בגדי המלך החדשים. ובעיניה שלה היא מזיינת רגעים של כאב. וסיפוק אדיר הוא צמד מילים קטן מדי עבור הרגעים שאחרי. אז הכל מדמם שם. וזה משפריץ בלוקים של כאב. והשברים מורכבים מרסיסים של הבנה. והיא שוברת ובונה מחדש. מזיינת את הכאב ועושה אותו מושלם."

 

 

 

נסיכת הלילה​(שולטת) - פאק
כל פעם שאני קוראת אותך אני מרגישה ערומה וחשופה
}{
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אז למה פאק..?!

(כפרעלייך)

}}{{
לפני 10 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - כי לא תמיד זו הרגשה נעימה
}{
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מחבקת
אהובה אחת.
לפני 10 שנים
Aציבעוני​(אחר) - אחרי הפוסט המטלטל הקודם
זה לקשה הבנה שכמוני
פשוט תענוג ההסברים שלך
והמילים שמנקבות נקבים נקבים חלולים חלולים
תודה
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה פרשי :)

(הצלחת להשאיר את מילו חסרת תגובה.. :-)))
לפני 10 שנים
Milonga​(שולטת) - בובי,
אחרי שפרש כתב תגובה יפה כל כך,
אני קטונתי. :))

וברצינות:
אין לי מושג איך את עושה את זה, אבל אם אי-פעם אהפוך לסדיסטית - זה יהיה בזכות המילים המגרות שלך, אחותי היפה. :)
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - ראית כמה טוב הוא נהיה.. פרשי..?! :)

אני אוהבת אותך גם ככה, סאדיסטית לייט.
ואני עוד עובדת על התמונה ההיא עם שלל הכינויים..
אלו המילים שצ'כות לבוא כאן.

}}}{{
לפני 10 שנים
אניגמטית​(שולטת) - מבינה בדיוק על מה את מדברת.
עצוב מאד.
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אני פחות חושבת שזה עצוב, יותר רואה בזה נחלת הכלל.
וזה לא מכַוון לשום דבר ספציפי..
סתם מחשבות של שבת...

שתהיי תמיד שמחה יקירתי }{
לפני 10 שנים
Aציבעוני​(אחר) - ואני מסמיק
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י