סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 10 שנים. 28 באפריל 2014 בשעה 11:13

 

וכשהדם שותת במקומות אסורים

והחיוך נעלם ממקומות מותרים

ודלתות נטרקות

ברעש צורם

כל מה שתתהה

ותהיה

שייך 

רק לי.

 

וכשהשקט הופך עורו

והרעש מוצא

מחילות נסתרות

המחילה הארורה

תבוא

רק

ממני.

 

ואת מה שחשבת שאתה יכול לערבב

ואת מה שחשבת שאתה מסוגל לחרב

אני אאסוף

אתקן

ואבנה

אותך

כחלק שרחוק ממני.

 

וכשהרגעים רדופי זכרונות

והשדים בדמות מלאכיות לבנבנות

ואתה רק מבקש

בלי דורבנות

כי דלת שנסגרת

מדממת לא פחות

והכל כבר נקבע.

זה יכאב לך

פחות.

 

וזו מחילה ארוכה

אני מייחלת לראות אותך בקצה.

 

 

 

 

Gia X - די נו... כזאת מוכשרת את?
וואו!
במקרה שלך - האגוזים חולקו למי שיש לה שיניים, והרבה :)
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - שופעת מחמאות :)
תודה יקרה אחת.
אני מניחה שאלרגיה לאגוזים לא באה בחשבון, הא?
}{
לפני 10 שנים
אניגמטית​(שולטת) - אני הרגשתי אהבה במילים, איך מצד אחד את רוצה רחוק
אבל מצד שני, מושיטה יד ועוזרת ומלווה ומתקנת
ויש המון אמפטיה וחמלה.
בכל מקרה, כתבת מקסים
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה אניג :)
אז הצלחתי להעביר את התחושות שלי למילים אם כך...
לפני 10 שנים
מממ שפוי - איך ההוא כתב אתמול ?!
פששששששש
לפני 10 שנים
פנקס הקטן​(נשלט) - מה שנקרא יש אור בקצה המחילה :) . נדמה לי שאחת הדלות נטרקה לי על האצבע
אפילו רק מלקרוא את הגייגך זה כואב ועוטף כאחד
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - :)
}{
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י