אני מקבלת בשורה שמעיפה לי המוח, ולא במובן הטוב, אני מחליטה לעכל אותה עם עצמי קצת. ואז משתפת את האהובים שלי. זה מתחיל בגבר הזיפים שמבטיח להחזיק לי את היד, ושנעבור את זה, ביחד. וממשיך בילד הכאפות שמקבל הודעה לקונית מחרידה ומיד מתקשר כדי להזכיר לי שאני יודעת לבחור אותם היטב. הוא מחזק אותי, מאמינים? אני אפילו מצליחה לבכות. והוא שם מעבר לשפורפרת טלפון מצליח לומר לי בדיוק את מה שאני זקוקה לו. מישהו אמר משהו על נשלטים שלא יכולים להכיל..? מסתבר שאני לא.
הנסיכה שלי הולכת לאבא שלה לסופ"ש ובמקום להתבוסס ברחמים עצמיים שמגיעים לי בצדק, אני מכניסה לתנור מגש של אסאדו ביין. מגש נוסף של דגים. מכינה ערימות סלטים, חלה אחת ריחנית. ומוצאת את עצמי מעבירה ערב נפלא עם בייקי ונסיכת הלילה (נשמע לי מתאים פה יקירתי, הניק החדש שלך ארוך מדי.. :)).
איפה שהוא באמצע הערב אני מאבדת אחוזי שפיות לטובת אחוזים ניכרים של אלכוהול. אנחנו תמיד צוחקים שאני אח"כ זוכרת הכל, הפעם אני רוצה לשכוח. הם מצליחים להצחיק אותי. וזה מחמם לי את הלב. אנחנו מנהלים שיחה רצינית על סימנים ועל אפר של סיגריות. מסתבר שאני זוכרת. לילה אחרי על ספסל באמצע שום מקום היא תספר לי איך הוא מסתכל עלי "את כמו שמש שם, בשבילו, כל העולם נעלם, ורק את נשארת". אני צוחקת, כי ברגע של אי הבנה מעצבנת הוא דוחף את הלשון שלו לתוך השקדים שלי, ולא עוזב, עד שאני מחייכת.
הם מדברים עלי בגוף שלישי. אני בכלל יושבת באמצע ואדים של אלכוהול מונעים ממני להתערב בשיחה האינטלגנטית סביב השולחן. אני שומעת איי ועוד איי כדי להבין שהוא מראה לה איך הוא נושך. אני מתפקעת. עם דמעות. מדליקה סיגריה נוספת ומתמכרת לאצבעות שלו שמעסות לי את כפות הרגליים באהבה אין קץ.
אמצע של לילה ואנחנו כרוכים אחת בשני.
לילה אחרי יהיה נטול שינה לחלוטין.
מילו אהובתי תתקשר להזכיר לי שמניין האנשים המדהימים סביבי לא מסתיים. אני יודעת כמה זה "עולה" לה, ויש לי גוש ענק בגרון של אושר.
אני מבורכת.
מבורכת באנשים נפלאים סביבי.
ולבתזונה הנוכחית שבאה "לבקר" אותי אני אבעט בתחת. עם סטילטו גבוה במיוחד וידיים מחבקות של אנשים אוהבים.
}{
