לפני 9 שנים. 5 ביולי 2015 בשעה 20:43
ואתה בא
ואז הולך.
ונופל וקם. ושמח ועצוב. מחייך עד האוזניים ומבכה רגעים של צער.
ואת באה
ואז הולכת.
ונופלת וקמה. מחייכת מהבטן חיוכים ענקיים ומנגבת דמעות של ילדים חבולים.
ואנחנו באים והולכים. צוחקים ובוכים ואין הפרדה שהיא מוחלטת כי יש המון בין השניים.
ועושים כסף, ואז מאבדים אותו. ושוב עושים כסף, ואז נותנים אותו.
ומגדלים ילדים ועושים רגעים מאושרים
וכלום לא נופל עדיין
כלום
וכשזה רחוק מאיתנו אנחנו נוטים להתעלם
וכשהבנזונה נוגע במישהו קרוב
הכל נופל
הכל.
מוות זה איכסה של דבר.
