נשמתי אותך לתוכי, והרגשתי שלמה שוב.
כמעט שבוע עבר מאז הפעם האחרונה,
מאז המגע האחרון,
מאז התחושה האחרונה,
ונדמה היה לי שהתרוקנתי, הפכתי לגוש ריק של חסכים,
אתמול חזרת אליי, במלוא הדרך,
נתת לי להתכרבל לך על החזה כמו ילדה קטנה,
חיבקת אותי חיבוק ענק,
ליטפת אותי כמו שרק אתה יודע,
נישקת אותי כמו שאני אוהבת,
ומילאת אותי
הסתכלת עליי במבט אוהב, מבט ששמור רק לי
חייכת חיוך,
חיוך שלנו,
ושאלת אם אני רוצה לשחק,
צמרמורת עברה בגבי,
אני יודעת מה זה אומר משחק
אני יודעת במה זה כרוך,
הנהנתי כמתוך אינסטינקט
ולפני שהספקתי לקחת עוד נשימה
לפני שהבנתי בכלל מה קורה,
חזרתי להיות הכלבה שלך,
על ארבע,
ואתה,
אתה תמיד המאסטר שלי
התגעגעתי לכאב היפה הזה,
לידיים הגדולות שלך שעושות בי שמות,
לחגורה שלך, שמסמנת אותי כל פעם מחדש,
לנמוך הזה, הכול כך גבוה,
למבט שלך,
להשפלה שלי,
לאהבה שלנו
לפני 12 שנים. 25 במאי 2012 בשעה 8:32