ורודה

כשהנרות נדלקים, החושך מגיע
ואני יודעת מה צפוי להגיע
אני איחשף מולך, ערומה,
ללא בגדים, ללא מעצורים
אתה שם לי את הידיים מאחורי הגב,
מפשק טיפה את הרגליים,
רטט של פחד מהול בציפייה עובר בגבי,
אתה מנשק אותי ברכות, כאילו כלום
כשהידיים שלך לופתות לי את הצוואר, עוצרות לי את הנשימה
הנשימות שלי, הן שלך.

אני יורדת על ארבע, כנועה,
ואתה מוביל אותי לחדר ליד,
מושך אותי בשערות כאילו היו רצועה
ואני הכלבה שלך, מובלת

החדר חשוך יותר,
רק נר קטן מאיר לנו את הדרך
אתה מציב אותי עם הישבן למעלה
ודורש שאתחיל לספור
זה מתחיל בחגורה, ואני סופרת
ממשיך לשוט, ואני עדיין סופרת
עובר לרצועת עור, ואני כבר לא יכולה לספור יותר, אבל סופרת
מחכה לליטוף הנעים של היד שלך, שמכירה אותי כל כך טוב

אתה מפיל אותי למיטה, ואני נופלת
כיסוי עיניים, גאג, העולם בידייך , אני שלך
הציפייה לכאב ממלאת אותי,
ואתה מתחיל
אני מרגישה את האטב בפטמה, ואחריו עוד אחד
אטב אחרי אטב אתה ממלא אותי,
והירח והכוכבים יחד באים לביקור,
נדמה לי שאני צורחת אבל אני לא שומעת כלום
הכול שקט עכשיו,
הגוף זז כאילו בתוך אקסטאזה,
כאילו יש לו אישיות משלו,
אתה נוגע בי, נותן לי להתענג עלייך,
ואני לרגע חוזרת לקרקע,
אבל רק לרגע
כי הכאב בשנייה מכפיל את עצמו
אתה מושך את האטבים בשליפה מהירה,
והצרחות שלי ממלאות את האוויר.

סחרחורת נעימה שוטפת אותי,
אני לא מסוגלת לזוז,
אתה מנסה להרים אותי, ללא הצלחה,
הקול היחיד שנשמע בחדר הן הנשימות שלי
אתה בוחן אותי כמו שבוחנים אבן יקרה,
אני יודעת שאתה רוצה לראות את פאר היצירה שלך,
ואני שם, נחה לי בשקט
מחכה,
והחיבוק העוטף שלך מגיע,
חיבוק ששמור רק לי

אתה יודע כמה זה קשה לי
אתה יודע כמה זה חדש לי
אתה יודע כמה אתה גאה בי

אני שלך טריפל,
כל כך שלך