פעם היה כאן משהו, אני נשבע.

לקח לי זמן להבין ש-90% מכם בנויים מאותו חומר.

אותו חומר שסובל בחברת אחרים עד שיוצאת מצלמה ועושים סלפי לפייסבוק,

אותו חומר שמתעדכן על סטטוס של אחרים לפי הפרופיל שלהם,

חומר שאונס את הדעה שלו ברשתות חברתיות, רק כדי להשיג תשומת לב זולה,

אותו חומר שמאמין לשטויות שהוא קורא, לשטויות שהוא רואה באינטרנט ובתקשורת,

אותו חומר בדיוק שנפגש עם חברים ומתעסק בטלפון עד שהוא הולך, כי אינטראקציה מציאותית כבר לא בראש מעייניו,

אותו חומר אנושי שנעלב כשמישהו וירטואלי לגמרי קורא לו בשם גנאי אקראי לחלוטין,

אותו חומר שהתקשורת הבין-אישית שלו כבר לא אינטואיטיבית יותר,

אותו חומר שישלח תמונה, שם, ומקום מגורים לכל יישות בלי פנים שהוא מכיר, כי הוא הרגיל את עצמו שזה בסדר,

עשויים מאותו חומר, ששכח לחלוטין את הפרופורציות בין מציאות לוירטואל,

חומר נאיבי ונגרר, שמודד את עצמו לפי מדדים שאני לעולם אתרחק מהם.

בגלל זה אנחנו כל כך שונים, כנראה

לקח לי זמן להבין שהשריטה שלי, עמוקה ככל שתהיה, היא שום דבר לעומת השריטה הזאת.

כל פעם שאני רואה אתכן יושבות על הפאב ומביטות אחת בשניה בשיעמום,

בחוסר תקשורת פאתטי,

אני בא לעשות לכן תמונה...

כדי שתרגישו טוב...

ועל הדרך מנסה להכניס אתכן למיטה

כזה אני, בחור טוב