איפה האביר שלי??
מרגישה שאני קצת מאבדת את זה.
הכרתי כאן מישהו בכלוב, קצת שולט קצת נשלט, בדיוק מה שאני אוהבת.
הייתה כימייה נהדרת במפגש הראשון.
הוא חיזר וחיכה לי, היה סבלני והביא לי פרחים, אבל עכשיו העניינים קצת מתקררים.
אני לא יודעת אם זו רק אני והכל בראש שלי כי כששאלתי מה פשר השקט, הובהר לי שהכל בסדר אבל זה מרגיש לי קצת אחרת.
עכשיו הוא חולה, הצעתי קצת תשומת לב, באמת בחיבה ואכפתיות והתגובה הייתה קרה.
אני רוצה לצאת מהראש שלי.
לסמוך על הצד השני, אבל אולי זה מוקדם מידי..
אולי הציפייה שהכל יסתדר בקליק הראשון ויהיה איזה סיפור מופלא שכזה היה יותר מידי.
בא לי שזה יזרום,
בא לי כייף, לצחוק, לדבר על שטויות.
בא לי חבר טוב לפני הכל.
אני עדיין מנסה לחשוב שאולי, איכשהו, זה יהיה הוא.
אבל נמאס לי לנסות ליזום שיחה ולמשוך אותה לבד.
אולי כי הוא גר רחוק, ואולי הוא פחות וירטואלי וצריך שיחה פנים מול פנים.
אבל גם לי יש רף סבלנות מסוים.
ואם היה יכול לחזר בהתחלה, אז למה לא עכשיו?
כרגע פשוט חושבת על זה שהוא היה יכול להתפנק במיטה שלי,
חולה כבר אמרתי..?
בשורה התחתונה..בא לי שזה יצליח והייתי שמחה לדאוג לו שהוא חולה :)
אז...
כמה תמונות אבירים זורמות פה? חחחחחח
לי כן, אז תתמודדו!! D:
