מחשבותיה של אלילה :)

אני

אני אישה

אני בחורה

אני ילדה קטנה

פיה

לפעמים זה מרגיש קצת כמו פיצול אישיות עם השילובים השונים שנמצאים בתוכי.

לפעמים אני כולם ביחד, לפעמים אני בנפרד, לפעמים לבד.

לפעמים אני מרגישה מאוד רצינית, אחראית, שקולה, מנוסה.

לפעמים מרגישה קצת במרוצה, קצת מחפשת, שואלת, מחפשת תשובה.

לפעמים חתלתולה מתפנקת, ילדה קטנה, רוצה לראות סרטים מצוירים ולהתפנק על ידך..

אני אישה

אני בחורה

אני ילדה קטנה

צריכה להיות הפרדה?

מתי אני אמורה להגיד דיי?

אני בכלל אמורה להגיד דיי?

יש גיל שאני אמורה לעבור ולהרגיש רק אחת?

יש גיל שבו אני אמורה להתאחד עם עצמינו, להיות מגובשת בדעותינו?

מתי אדע מי אני ומה אני רוצה?

מתי אדע אם אני אישה או עדיין רק ילדה קטנה?

מחפשת כיוון

מחפשת את הדרך

את המסלול

השביל

כרגע אני עדיין בדרך אל הלא נודע.

המסלול שאני עליו מרגיש ללא יעד,

מלא מהמורות, אבנים, הרים וגבעות,

המסלול שלי כרגע מלא בקצרים, בורות ועליות.

אני אישה

אני ילדה קטנה

אני חושבת שאני רוצה להיות שניהם,

אבל לדעתם להפריד ביניהם.

לדעת מתי להיות אחראית,

מחושבת,

לוחמת,

בוערת.

ולדעת מתי להיות כנועה,

נעימה,

רכה,

מתפנקת,

מתלטפת.

ואולי שניהם יחד..

כי להיות כל אלה, לא נוגדים בכלל את האחרים..

זו רק סטיגמה, רק מחשבה, תהייה, השלכה של אחרים.

אני רוצה להיות הכל,

בלי לוותר על החלקים השונים שבי, שבנו..

אני יכולה להיות הכל, אני רוצה להיות.

אני אישה

אני ילדה

פיה

אחראית,

דומיננטית,

מחושבת,

לוחמת,

בוערת,

דורשת,

נותנת,

כנועה,

נעימה,

רכה,

מתפנקת,

מתלטפת,

אהובה

ואוהבת.

לפחות מנסה.

אישה ילדה פיה.