לפני 18 שנים. 27 באפריל 2006 בשעה 18:50
יש משהו קסום באנונימיות,
בללכת לבד ברחובות, בלי להיות מוכר
בשקט, להיות בדיוק מי שאתה.
יש משהו כובל בפופאלריות,
לפעמים האנשים, התפקידים והמיתוג,
יוצר מחוייביות שהן חלק ממך.
יש משהו חופשי בנשלטות,
שאת לא באמת אחראית, לא באמת קיימת,
יש משהו משכר בהרגשה הזאת.