לפני 8 שנים. 1 ביולי 2015 בשעה 5:20
מוזר.
אני לא מוצאת את המילים להסביר את מה שמוביל אותי לכאן שוב...מה שאני מחפשת... מה שמחייך אותי פה... וכל מה שמרגיש לי ...
אבל אני כאן שוב.
עולמה של בל
הגיגים ורגעים מן החייםלפני 8 שנים. 26 ביוני 2015 בשעה 6:09
קרא לי משהו מוזר השבוע.
הסתכלתי במראה ומי שהסתכלה עלי בחזרה הייתה אישה.
"אישה יפה" חשבתי לעצמי "אבל ממש אישה.
לא בחורה, לא עלמה, לא נערה ולא צעירה, אלא אישה."
הפנים כבר לא יכולות לשקר יותר, לפחות לא כל יום.
זה מוזר, כי אני לא זוכרת שהבשלתי ככה.
לפעמים אני מרגישה זקנה, יחסית לאנשים, אבל פעם לא ראו.
ועכשיו אני נראית אישה שהייתה פעם חנונית.
לפני 11 שנים. 1 בפברואר 2013 בשעה 12:57
פתאום לכל דבר יש טעם של התחלה ונכון שזה לא בדיוק אותו ריגוש, אבל זה כל כך קרוב שזה מדהים.
לפני 13 שנים. 26 במאי 2011 בשעה 7:31
מי שמכיר אותי מקרוב, מוצא אותי משעשעת בשל הסתירות שחיות להן בשלום באישיותי. אחת מהן היא הרצון הכנה והעמוק שלי שכל מי שפוגש אותי יאהב אותי ולצידו חוסר הנכונות לעשות דבר בשביל להתחבב על איש. אני אהיה מי שאני מרגישה ואנשים יכולים לאהוב אותי ממבט ראשון או שלא לסבול אותי כלל. גם כאן ידעתי אהבה גדולה וסלידה וגם במקומות אחרים. אולי יש בי צדדים מגוונים מדיי באישיות ואנשים מעדיפים לבחור אהובה או שנואה.
מי שמכיר אותי מוצא את זה משעששע שלעתים למרות שאני רוצה שכולם יאהבו אותי, אני אשמיך לעשות מה שבא לי, בלי לנסות אפילו לרגע, להתחבב על איש.
שאני במצב סאבמיסיבי עם הגבר שלי כל הסתירות נעלמות. שאני שם, אני רוצה אהבה ואני מוכנה לעשות הכל בשביל לזכות בה. הכל. זה רגע קסום, אולי דווקא בגלל שהוא שונה ממי שאני מחוצה לו.
ומי שמכיר אותי מקרוב, מוצא אותי משעשעת, למרות שהפרסום הזה לא.
לפני 17 שנים. 2 בדצמבר 2006 בשעה 14:06
1. אני מעוניינת להכיר כבני אדם; כגבר ואישה ולא כדום וסאבית.
2. השקפות על עולם השליטה: עולם לאהוב.
למי שקשה איתי בגובה העיניים, לא תהיה אפשרות לשלוט בי.
3. גבולות! אעשה את רצונך בלי לעשות דבר בניגוד לרצוני.
לפני 17 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 7:53
ריגושים. זה כל כך טוב. BDSM. שזה מרגיש נכון, שאת עם מישהו שאת בוערת אליו כל הזמן. שהכאב גורם לך לחייך ולרחף לכל מקום שתרצי. שאת מרגישה שאת חייבת למצות. שאת רוצה להכנע. ולהאמין שאני יכולה למצוא את כל הדברים האלה, בקרוב, עם גבר אחד. זה מדהים.
לפני 17 שנים. 23 בספטמבר 2006 בשעה 5:25
משפחה - לקראת החגים אני חוזרת אליך, כי אני רוצה שתחבק אותי, כמו ילדה קטנה. אני ניזכרת איך אמרתי לך בימים של מלחמה: אתה המשפחה שלי. א5ני חושבת עד כמה הקשר איתך יקר לי ואני מקווה שבעתיד עוד נשאר קרובים. אתמול בלילה ארזתי לך את האהבה שלי בצורה של פשטידת הבשר שהכנתי לך. אני ניזכרת איך שהיינו יחד, תמיד הרגשתי אהבה בקופסאות של אוכל ששלחה לנו המשפחה שלך.
מחזרים - כמו לכל אישה כאן, יש לי מחזרים, אבל אני חובבת מחזרים כאלה שניגשים אלי בחן בעולם שבחוץ. אז ניגש אלי בחור יפיפה, מלא גינונים חביבים וסיפר לי כמה אני מקסימה והתחלנו לדבר ואפילו הסכמתי לקפה ו . . . גיליתי שהוא סאבמיסיב. תגידו לי, דומים לא מסתובבים ברחובות תל אביב?
לפני 17 שנים. 11 בספטמבר 2006 בשעה 5:06
שהייתי סטודנטית שנה א', היה לחבר'ה המוזרים בשנה ג' ביטוי מקורי (אחד מיני רבים) שנקרא: "להקיא מהזין", הביטוי התייחס לתופעה שבה גבר שחשב בלילה עם איבר המין שלו יתעורר מחר בבוקר ויחשוב, איך יכולתי להיות איתה? הם התלבטו האם להאמין לי שזה יכול להיות גם הפוך. היום אני כבר לא עושה דברים, שמחר אני עלולה לגלות, שכבר לא בא לי. נדמה לי שאני מתבגרת, נהית שקולה כזאת, פתאום.
לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2006 בשעה 8:45
אני לי כל כך מבינה את כל האנשים שמדברים על פנטזיה, כאילו מדובר בתבנית שיש לך בראש. מעולם לא היו לי תבניות כאלה. מעולם לא היה לי גבר חלומות ובטח שלא אדון חלומות. מעולם לא היה לי קשר מושלם בראש, מודל שאני חולמת אותו ומתכננת במשך שנים.
כל מה שיש לי זה תשוקות, אני יכולה לספר לכם מה מעורר אותי. אני יכולה להגיד שאני אוהבת גבר שמצחיק אותי, שמעניין אותי. שאני אפגוש אותו, יתחילו להתעורר בי פנטזיות. הן יהיו מינימליסטיות.
תמונות קטנות וקצרות של דברים שהייתי רוצה שיקרו לי איתו. לפעמים, אפילו לא יהיו תמונות שכאלה.
הכי מוזר לי שאנשים מנסים לשאול אותי מה הפנטזיות המיניות שלי או לחליפין מה אני אוהבת ומה אני לא. האמת שאין לי מושג. אני פשוט לא טיפוס שמגיע עם תבניות בראש. במקסימום, אני יכולה להגדיר 2 גבולות אדומים ב BDSM.
הפנטזיה שלי להנות, להתמלא אנרגיות, להרגיש טוב ולהתאהב ואין לי שמץ של מושג איך ועם מי אני רוצה שזה יקרה. ועדיין, אני בטוחה שאני אדע לזהות את זה, בשנייה שזה יופיע.
לפני 17 שנים. 29 באוגוסט 2006 בשעה 6:41
הייתי לי חברה ללימודים, לפני 5 שנים, שאמרה לי שיש דברים שאינם בשליטתנו. למצוא מישהו שיגרום שיאהב אותך באמת, זה לא בשליטתך. למצוא מישהו שירגש אותך ותתאהבי בו, זה עוד יותר לא בשליטתך. על כן, היא אמרה לי. אני מאמינה שכל מה שנותר לנו זה לאהוב את עצמנו, עד שזה יקרה. לפעמים לאהוב את עצמך, זה לא פשוט בכלל. באותה השיחה דיברנו על ההערכה העצמית הגבוהה שלי ועל החפד שלי להתמודד עם החולשות. "אישה אמיצה כמוך" היא אמרה לי "אין לה סיבה לפחד מהחולשות שלה."
היו ימים שזה לא היה פשוט, לאהוב את עצמי. ערכתי רשימות של מה אני אוהבת בעצמי. אבל בימים האלה, הכל נראה לי פשוט. אני מביטה במראה ואוהבת את איך שאני נראית וכך זה בכל המובנים. הפעם זה לא בגלל שאני לא מתמודדת עם החולשות שלי, אלא בגלל שאני אוהבת את עצמי כמכלול. ואני מקווה שזה ימשיך ככה, שאני אהנה מתקופה הזאת של הרפתקאות ודייטים ושום דבר לא ישחוק את התחושה שאני נפלאה. את הנרקסיסזם שלי.