הייתי לי חברה ללימודים, לפני 5 שנים, שאמרה לי שיש דברים שאינם בשליטתנו. למצוא מישהו שיגרום שיאהב אותך באמת, זה לא בשליטתך. למצוא מישהו שירגש אותך ותתאהבי בו, זה עוד יותר לא בשליטתך. על כן, היא אמרה לי. אני מאמינה שכל מה שנותר לנו זה לאהוב את עצמנו, עד שזה יקרה. לפעמים לאהוב את עצמך, זה לא פשוט בכלל. באותה השיחה דיברנו על ההערכה העצמית הגבוהה שלי ועל החפד שלי להתמודד עם החולשות. "אישה אמיצה כמוך" היא אמרה לי "אין לה סיבה לפחד מהחולשות שלה."
היו ימים שזה לא היה פשוט, לאהוב את עצמי. ערכתי רשימות של מה אני אוהבת בעצמי. אבל בימים האלה, הכל נראה לי פשוט. אני מביטה במראה ואוהבת את איך שאני נראית וכך זה בכל המובנים. הפעם זה לא בגלל שאני לא מתמודדת עם החולשות שלי, אלא בגלל שאני אוהבת את עצמי כמכלול. ואני מקווה שזה ימשיך ככה, שאני אהנה מתקופה הזאת של הרפתקאות ודייטים ושום דבר לא ישחוק את התחושה שאני נפלאה. את הנרקסיסזם שלי.
לפני 18 שנים. 29 באוגוסט 2006 בשעה 6:41
