אני חייבת להודות שאני טיפוס רומנטי, גם אם לא במובן הקלאסי של המילה ואני מאמינה באגדות. אני זוכרת שראיתי את סינדרלה של וולט דיסני, היה שם שיר שהבטיח שמי שמחזיק בחלומות שלו, ולא מאבד את האמונה, לבסוף, מתגשמים לו החלומות.
בגלל שאני טיפוס רומנטי אני לא יכולה לענות על שאלות מעשיות כמו מה את מחפשת, אני לא מחפשת. אני רוצה שהחויות ימצאו אותי. אני רוצה שיקרו לי דברים מרגשין ואני מוכנה להיות פתוחה לקראתם. אין לי נוסחאות וזה לא בגלל שאני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה , זה בגלל שהדרך בה אני מגישה את עצמי, הדרך שבה אני חוה את החיים.
אני מוצאת את עצמי מתרגשת מכל מיני דברים, שמפתיעים אפילו אותי. אני חושבת שזה לא סתם שבחרתי לעצמי שם ותמונה מתוך סרט של וולט דיסני. בל (היפה). זה שלא שאני מחפשת את החיה. זה שאני מתחברת ליצריות, אינטלגנציה גבוהה ולב של זהב, שמוסתר על ידי התנהגות קצת חייתית.
אני מוצאת שאני מתגעגעת לקסם מסוים שהיה תמיד חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, אבל לא היה בזוגיות האחרונה שלי, למרות שהיא הייתה זוגיות טובה, מכל כך הרבה בחינות.
לפני 18 שנים. 28 במאי 2006 בשעה 11:09
