אי(נ)שם

משהו כזה ביני ובין העולם יצא מסנכרון. יש כמו איזה דיליי או קצר. הדברים לא זזים ביחד נכון. אני מרגישה שקורים דברים ואני לא מצליחה להתאים את עצמי למה שקורה סביבי. משובש לי, ולא לטובה אלא לבלגאן בראש. 

שמישהו יסדר את זה בחזרה בבקשה. בתודה, ההנהלה. 

Be like

מהימים הכל כך כל כך מתישים. 

כל כך שאני מרגישה שלא בא לי להיות בתוך הגוף של עצמי כי הכל מציק לי ומעצבן לי.

כל כך שאני כועסת ומתעצבנת ולוקחת דברים ללב.

התקווה שלי לשבת? שאצליח לשחרר את הכעסים מתוכי ולהיות בקבלה לאחר, מה שכרגע מרגיש לי בלתי אפשרי.

כבר כמה ימים מרגישה שלא מוצאת את עצמי. דברים מציקים לי, ואפילו לא ממש יודעת מה הם. זו פשוט תחושה כללית. 

אני מתגעגעת לדברים שאני לא רוצה להתגעגע אליהם וגם אין סיבה. שלחתי אתמול הודעה שאני לא יודעת מה הטעם בה, וכנראה שבעיקר אין. מה ציפיתי שיקרה ממנה? 

אני בסטרס עד לרמה שהלילה בקושי ישנתי וכל שרירי הצוואר-כתפיים נתפסו. טוב שיש Tiger balm שעובד די מהר. 

אני רוצה דברים שאני לא בדיוק יודעת מה הם. אני רוצה להרגיש דברים. אני רוצה לעשות דברים. 

כבר כמה ימים רוצה לפרוק פה קיא מילים שישחרר אותי ואין לי מה לכתוב. משהו בי אבוד ואני מתוסכלת מחוסר הכיוון הזה. 

אז אמנם לא תראו את התמונה המדוברת, אבל..

*הכותב דאג לי כבר למספר לא מבוטל של אורגזמות ורולים של סושי. 

צורך אחר..

ונילי של שבת

כשאת מגלה (על בשרך) שמישהו ממש טוב בזה והוא לא נשלט...

רגליים עייפות 😞

כשיוצאת ממך הבראטית ואת מתגרה בו, אומרת דברים שאת יודעת שיעצבנו אותו בזמן ששניכם נשפכים על זה מצחוק, כי ברור מההתחלה למה זה יגרום ועדיין את "מטומטמת מספיק" לעשות את זה והוא סבלני מספיק לאפשר לך את מרחב ה"טמטום" שעוד תשלמי עליו.

וזה חזק ממך ואת לא מצליחה להפסיק. ושניכם צוחקים. את כי את לא מסוגלת לעצור והוא שרואה אותך מסבכת את עצמך עוד. 

ואז מגיע הרגע הזה שבו הוא מחליט שזהו ועוצרים. הגיע הזמן לשלם על מה שקרה פה. ואת מתחילה להתחנף ולהתחנן ולומר שלא חייבים כי זה היה בצחוק וגם הוא צחק, ואת מנסה ללטף אותו ולנשק לו את הידיים בתקוות שווא שזה יעזור. ואז הוא רוצה להתחיל ופתאום מתחרט ואומר שבעצם בשביל זה הוא צריך את היד השנייה. היא תתלבש ככה בול בזווית. 

ואת יושבת ויודעת שזה בא ומנסה להכין את עצמך ואת לא באמת תהיי מוכנה לזה. גם כשאת רואה שהוא מתכונן לזה מכל הלב..

כעבור שעה בשיחה

אני: "כמעט בכיתי מהספאנק הזה"

הוא: "גם אני כמעט בכיתי כי ראיתי שאת כמעט בוכה מספאנק אחד".

*בינתיים עברו יומיים ועדיין יש סימן 🙄