אי(נ)שם

או יוגורט

ואז רפלקס הקאה

כל הזין..

אבל איפשהו באיזו מערכה אמצעית:

וכן, היה סקס.

יודעת שדאגתם.

ולמי אכפת שזה כנראה עוד שעה..

זה עדיין תירוץ

ספאנקים

אצבעות

וקינוח

בא לי שהמציאות תהיה אחרת.

את חלקה אני בטוח יכולה לשנות.

אולי את כולה?

או שהכל קבוע מראש?

מה שבטוח הוא שברמה אובייקטיבית החיים שלי לא רעים. אין לי מה להתלונן. אבל אני פולניה, להתלונן זה כיף לי.

הגברים מהשנים האחרונות עוברים לי בראש לאחרונה. לא כולם, יש כמה שלגמרי היו חסרי חשיבות. גיליתי לאחרונה שאחד מהם התחתן וזה קצת הפתיע אותי אבל גם קצת לא, כי זה היה צפוי שאם הוא ימצא מישהי ש"תתפוס אותו" זה כבר יהיה לחתונה (אחרי שנים של מרתון זיונים). 

בכלל, יש משהו מוזר בזה שמישהו שהיה יזיז שלך או משהו כזה פתאום מתחתן, במיוחד אם זה קורה ממש אחרי שחתכתם. היו לי שניים כאלה, שחתכתי כי התחילו רגשות מהצד שלי ואז הם הכירו את זאת שהתחתנו איתה. ועוד כמה שנכנסו לזוגיות ממש אחרי. זה גורם להרגשה כזאת כאילו מסתובבת עלייך איזו "קללה" כזאת שהתפקיד שלך הוא להיות הזיון שאחריו יש זוגיות אבל לא הזוגיות עצמה. וזה כבר לא משנה אם רצית או לא רצית זוגיות עם אותו בחור, זה פשוט מצב שכזה.

ואיך בכלל הגעתי לזה? לא יודעת. אולי החלום מהלילה. אולי ההודעות שבמקרה נתקלתי בהן עכשיו בארכיון. אולי זה הדיכאון הזה שעושה חשק לסקס-דיכאון שאני ממש רוצה אבל אני גם בעצם ממש לא רוצה לשכב עם אף אחד והעיקר שההגיון חוגג פה.

משהו כזה ביני ובין העולם יצא מסנכרון. יש כמו איזה דיליי או קצר. הדברים לא זזים ביחד נכון. אני מרגישה שקורים דברים ואני לא מצליחה להתאים את עצמי למה שקורה סביבי. משובש לי, ולא לטובה אלא לבלגאן בראש. 

שמישהו יסדר את זה בחזרה בבקשה. בתודה, ההנהלה. 

Be like

מהימים הכל כך כל כך מתישים. 

כל כך שאני מרגישה שלא בא לי להיות בתוך הגוף של עצמי כי הכל מציק לי ומעצבן לי.

כל כך שאני כועסת ומתעצבנת ולוקחת דברים ללב.

התקווה שלי לשבת? שאצליח לשחרר את הכעסים מתוכי ולהיות בקבלה לאחר, מה שכרגע מרגיש לי בלתי אפשרי.