אי(נ)שם

כבר כמה ימים מרגישה שלא מוצאת את עצמי. דברים מציקים לי, ואפילו לא ממש יודעת מה הם. זו פשוט תחושה כללית. 

אני מתגעגעת לדברים שאני לא רוצה להתגעגע אליהם וגם אין סיבה. שלחתי אתמול הודעה שאני לא יודעת מה הטעם בה, וכנראה שבעיקר אין. מה ציפיתי שיקרה ממנה? 

אני בסטרס עד לרמה שהלילה בקושי ישנתי וכל שרירי הצוואר-כתפיים נתפסו. טוב שיש Tiger balm שעובד די מהר. 

אני רוצה דברים שאני לא בדיוק יודעת מה הם. אני רוצה להרגיש דברים. אני רוצה לעשות דברים. 

כבר כמה ימים רוצה לפרוק פה קיא מילים שישחרר אותי ואין לי מה לכתוב. משהו בי אבוד ואני מתוסכלת מחוסר הכיוון הזה. 

אז אמנם לא תראו את התמונה המדוברת, אבל..

*הכותב דאג לי כבר למספר לא מבוטל של אורגזמות ורולים של סושי. 

צורך אחר..

ונילי של שבת

כשאת מגלה (על בשרך) שמישהו ממש טוב בזה והוא לא נשלט...

רגליים עייפות 😞

כשיוצאת ממך הבראטית ואת מתגרה בו, אומרת דברים שאת יודעת שיעצבנו אותו בזמן ששניכם נשפכים על זה מצחוק, כי ברור מההתחלה למה זה יגרום ועדיין את "מטומטמת מספיק" לעשות את זה והוא סבלני מספיק לאפשר לך את מרחב ה"טמטום" שעוד תשלמי עליו.

וזה חזק ממך ואת לא מצליחה להפסיק. ושניכם צוחקים. את כי את לא מסוגלת לעצור והוא שרואה אותך מסבכת את עצמך עוד. 

ואז מגיע הרגע הזה שבו הוא מחליט שזהו ועוצרים. הגיע הזמן לשלם על מה שקרה פה. ואת מתחילה להתחנף ולהתחנן ולומר שלא חייבים כי זה היה בצחוק וגם הוא צחק, ואת מנסה ללטף אותו ולנשק לו את הידיים בתקוות שווא שזה יעזור. ואז הוא רוצה להתחיל ופתאום מתחרט ואומר שבעצם בשביל זה הוא צריך את היד השנייה. היא תתלבש ככה בול בזווית. 

ואת יושבת ויודעת שזה בא ומנסה להכין את עצמך ואת לא באמת תהיי מוכנה לזה. גם כשאת רואה שהוא מתכונן לזה מכל הלב..

כעבור שעה בשיחה

אני: "כמעט בכיתי מהספאנק הזה"

הוא: "גם אני כמעט בכיתי כי ראיתי שאת כמעט בוכה מספאנק אחד".

*בינתיים עברו יומיים ועדיין יש סימן 🙄

רגעים של געגוע שמלווים בתחושת אשמה.
רגעים של דחף לכתוב שאני מחניקה כי הדרך ידועה והתוצאה ברורה.
אומרים שהזמן מרפא הכל. אומרים שכשמישהו חדש נכנס לחיים אז שוכחים ממי שהיה/היו לפניו. זה כנראה עובד על רוב המקרים, אבל כנראה יש גם חריגים שאיתם זה עובד אחרת.
מדהים לי עם השולט שלי. כבר כמעט שנה. אני מסופקת, אני אהובה, הוא דואג לי כל כך, אכפת לו ממני, הוא באמת מדהים בכל מובן אפשרי. בא לי לקחת כל כך הרבה דברים שלמדתי ממנו ולשכפל לבן זוג עתידי, דברים שלא חשבתי שאצליח לקבל מגבר. 
ועדיין, גם כשאני במצב הזה, יש געגועים לדברים שהיו אפילו שהיה לי בהם כל כך הרבה חוסר. שלא היה בהם שביב קטנטן מהדברים המדהימים האלה שאני חווה היום. שבמקום לומר תודה ליקום על הגבר המדהים שאיתי, סבלתי ותהיתי מתי זה ישתנה ואקבל את היחס שאני רוצה, מתי הרגש מהצד השני יהיה דומה והאם בכלל. 
עבר זמן. הרבה זמן. יש בחיים שלי גבר מדהים. ועדיין - יש את הגלים האלה של געגוע שאני רוצה שייעלמו. 

מתגעגעת לתחושות מסוימות של חופש ושחרור.

בכלל, מרגישה שיש בתוכי הרבה געגוע להרבה דברים. 

קשה לי להרגיש שאני מאכזבת אותו.

היום עשיתי משהו שנתפס כמזלזל ממש. הפרעת קשב, הסחת דעת, היום היה לי קשה להתפקס באופן מיוחד, ואז זה פשוט קרה. התנצלתי שוב ושוב גם כשכבר אמר לי שעבר ונגמר. בשבילי זה לא. אני כל כך מתגעגעת אליו ומצליחה לפשל. 

אני מרגישה שאני תוקעת דברים שהוא רוצה שנגיע אליהם. קשה לי עם זה. אני יודעת שהוא יכול לקחת אותי לכל מקום, אבל הוא נזהר עליי ולא לוחץ. אני מודה לו על זה בלב, אבל גם מאוכזבת מעצמי שזה המצב. אני כל כך רוצה לתת יותר ואני פשוט עייפה מלהחזיק את הראש מעל המים.

אני אוהבת אותו כל כך. מעריכה אותו כל כך. ומרגישה שאני אמורה לתת יותר ולעשות לו טוב יותר ממה שאני עושה כרגע. אני מרגישה נשלטת גרועה. אני מסתכלת על עצמי מהצד ויכול להיות שבמקומו הייתי חושבת שאני זורקת זין. ואני לא. 

גלים של ימים קצת יותר טובים וימים שאני מרגישה שטבעתי בדיונה וקשה לי לזוז החוצה חזרה למעלה מעל הגבעה. 

שבוע שעבר:

"את יכולה לגמור אבל אני רוצה שתחשבי עליי"

"אני תמיד חושבת עליך"

"את לא חייבת תמיד לחשוב עליי. זה בסדר ובריא גם לחשוב על אחרים. הפעם אני רוצה שתחשבי עליי"

"אני מבינה אבל אני תמיד חושבת עליך. חוץ מהפעם ההיא שאמרתי לך עליה שזה התחיל מההוא ואז עבר אליך". 

ועכשיו אחרי שגמרתי פעמיים וחשבתי עליו, אני תוהה אם אני אמורה לפתח פנטזיות על אנשים אחרים "בכוח" או "במודע". אולי אפילו שחקני קולנוע. רק כדי לא לפנטז רק עליו כשאני גומרת. זה מוזר לי לחשוב על זה כי אני כל כך נהנית איתו ויש עוד כל כך הרבה שאנחנו יכולים לחוות וכרגע חי בדמיון שלי. 

אולי אם הנרי קאוויל לא היה תפוס הייתי מארחת אותו באיזו פנטזיה 🤔