שמאיים להתפוצץ.
מהורמונים.
מחרמנות.
מדברים שרצים בראש.
מרגשות.
מפחדים.
משמחה.
מעצב.
הרגעים האלה שיכול לצאת ממני קיא של מילים שאחר כך לא אזכור שכתבתי ואצטרך לחזור ולקרוא שוב להיזכר מה היה.
שהכל מתנקז למקום אחד ויוצא בלחץ.
או..
שרוצה שיכאב. שיפרקו אותי. שהמוח יתנקז רק לכאב ולכאן ולעכשיו. לאבד את עצמי בתוך זה ולא בתוך בליל מילים.
צביטות ומשיכות, אחיזות אכזריות, ספנקים והצלפות.
אני לא אוהבת כאב. אני לא מזוכיסטית. אבל זה מנקה את המוח. זה מדבר להורמונים שגועשים אצלי בגוף. מכניס סדר בבלגאן.
וגם יש מצבים בין לבין שזה מחרמן. לא הכאב עצמו, המסביב. כששוט רכיבה עובר לי בין הרגליים זה אחד הדברים שמדליקים לי את הגוף ברגע. אחיזה חזקה בשיער באחורי הראש. נשיכה בגב בזמן חדירה או זיון. צביטה ארוכה, חזקה ומתעללת בפיטמה עד שאני מתפתלת בייללות ועוד קצת.
והאמת, שכבר כמה ימים שבא לי שיעירו בי את החשק לירידה.. ישחקו לי בפה עם האצבעות, יחרמנו לי את הצורה עד לרמה שאני רק ארצה לנשק. שפתיים, צוואר, חזה, לקבור את עצמי עם הלשון צמודה לביצים ולהיחנק על זין. עברה בערך שנה מאז שהייתי בסיטואציה כזאת. לרדת ולהתענג. או לרצות לשכב ושיזיינו לי את הפה כמה שאפשר ולגמור תוך כדי עם ויברטור. קשה להוציא ממני את הצד האוראלי. אבל כשכן, זה וואו לשני הצדדים.
