אי(נ)שם

אני סבבה איתם. נוסעת בבוקר על כביש שהוא פקק אחד גדול לכיוון תל אביב. אנשים אחרים אולי סובלים אבל אני? זה הזמן שלי עם עצמי. מוזיקה בפול ווליום, שרה עם השירים. העולם לא קיים (חוץ מהכביש כי בכל זאת נוהגת). 

היהודים, אביב גפן, אריק ברמן, עברי לידר, אביתר בנאי, עילי בוטנר ועוד כמה רצו לי היום בפלייליסט. 

כשהגעתי לקו החוף הים היה במין צבע אפור-כחלחל. צבע מוזר. ואני? איזה חיוך עלה לי על הפנים. חיוך אמיתי של כיף, ומעצם זה שהחיוך עלה כל כך מהבטן רק שמחתי וחייכתי עוד יותר. התרגשתי כל הנסיעה בתוך הרחובות של יפו-נווה צדק, פרפרים בבטן. לא יודעת למה יש ברחובות האלה משהו שעושה לי את זה. אולי זו האווירה של חופש, כי אין לי סיבה אחרת באמת להגיע למקומות האלה חוץ מבילוי. 

הצלחתי לגנוב כמה דקות של שמש באמצע יום עבודה. הייתי צריכה את זה לגמרי.