בין אגו וכבוד. קל לטעות ולחשוב שאחד הוא השני. תמיד היה לי אגו, בתור ילדה במיוחד. זוכרת את סבא שלי קורא לי בכף היד בהזדמנויות שונות והיה חוזר על המשפט הזה שיש לי אגו עם מבט כזה בעיניים ותנודה של הראש.
עם השנים למדתי למתן אותו עד שלרוב הוא לא מפריע לי בחיים. מעטות הפעמים שהוא באמת זוקף את ראשו הבעייתי, ובדרך כלל אני יודעת לזהות שזה אגו ולהתמודד עם זה.
יש אנשים שמולם אין לי אגו. במיוחד בעולם של השליטה, כשאני מוכנה להתמסר למישהו האגו יורד מהשולחן לגמרי. אני שמה את עצמי במקום פגיע וחשוף, לפעמים מדי. אני מוצאת את עצמי במצבים כאלה משתפת בדברים שמביכים אותי, שלא נעים לי לשתף, שמול כל אחד אחר האגו היה מונע ממני לשתף. בכלל, כדי להיות למטה כשביומיום אני למעלה, אני צריכה להתפשט מהרבה שכבות וביניהן האגו.
הרצון לכבד את עצמי זה מה שאיכשהו שומר עליי. ולרוב אני שמה את האחר לפניי, כך שעד שהכבוד מתעורר אני כבר נפגעת. במיוחד כשאני מול אגו גברי ויודעת שהאגו הגברי הוא חתיכת חומה של חרא שהם בעצמם לרוב לא מבינים שזה אגו וצריך למצוא את הדרך לעבור את החומה הזאת בעדינות. אז אני מתקפלת, כי לא בא לי חיכוכים בגלל אגו, לא משנה של מי. עד הנקודה שבה אי אפשר יותר. וזה משהו שאני צריכה ללמוד בחיים, שלכבד את עצמי מספיק כדי לא להתחנף לאגו של האחר זה כבוד עצמי ולא מלחמת אגו. ללמוד את הקו ביניהם.
ואגו גברי... שאלוהים יעזור. באמת. לפעמים מהצד זה מצחיק אותי ולדעתי זו אחת הסיבות שנשים אומרות על גברים שהם ילדים מגודלים. אבל האגו הזה יכול לפגוע, להרחיק ובכלל להרוס כל דבר טוב. כשגבר מצליח לנטרל אותו ולהיות אותנטי ולהראות רגש ופגיעות - זה מהמם כל כך. נכון, הבאד בוי עושה את זה. האגו קצת מדליק. לא אשקר. אבל כל אחת רוצה שהגבר יוריד אותו מולה. להיות זו שמולה הגבר מסוגל להיפתח ולהוריד מגננות ופשוט להיות, בלי משחקים ובלי אגו.