במצב אידיאלי הוא ניזון מהקושי שלך.
הוא מתקרב ואת נמסה. ברגע אחד הקרח בפנים הופך למים, כל הגוף שביומיום דרוך ומוקפד הופך לנהר נוזל מבפנים.
במצב אידיאלי הקירבה שלו לאט לאט תתחיל לגרום לנהר הזה לגעוש, והוא ידע את זה ופשוט ישהה שם, ייתן לך לעבור את התהליך הזה בתוך עצמך ויחכה לרגע הנכון.
ואז המגע שלו ישרוף אותך. השפתיים, הידיים, הלשון. ופתאום את כבר לא נהר. את לבה גועשת ששורפת אותך מבפנים. שהטמפרטורה שלה עולה עם כל מגע קטן שלו.
במצב אידיאלי הוא ייקח את הזמן וייתן לך להישרף. לאט. ייגע בעדינות. נוגע לא נוגע. והמים של הנהר שהיית קודם ייצאו מהשפתיים, העליונות והתחתונות, אולי מהעיניים.
הוא ירגיש שקשה לך, שאת מאבדת שיווי משקל, שהנשימה שלך מהירה, שהמגע שלך השתנה, שאת חומר בידיים שלו.
במצב אידיאלי הוא יבין מתי הגיע הרגע שאיבדת תקשורת לחלוטין עם העולם ואת גוש של תחושות ורגשות וזה הזמן לתפוס אותך. להעלות קצב. להעצים את המגע. לתת לך להרגיש את הנוכחות שלו בכל תא בגוף שלך.
ואז גם כאב וגם מגע נעים יהיו עונג מטורף. ואז תוכלי להגיע למקומות שלא חשבת שתגיעי אליהם - פיזית, רגשית, מנטלית. האורגזמה תהיה אחרת. העונג יהיה אחר. הנשיקות יהיו אחרות. הצורך של הגוף במגע ירגיש קיומי.
במצב אידיאלי את תתפרקי לו בידיים והוא ייקח אותך הכי רחוק שאפשר, וההכי רחוק הזה יהיה רק רחוק יותר בכל פעם מחדש. הוא ירגיש אותך ואת האנרגיה שלך. הוא יהיה שם איתך לפרק, להתעלל ולתת לך ביטחון לשחרר הכל.
ואת? יהיה לך קשה. תוך כדי, אחרי. ומענג. בטירוף. וממכר. את תרצי בכל רגע שיעצור כי זה יותר מדי אבל גם שלא יעצור אף פעם ושזה לא ייגמר. אחרי כל זה, יחזור בסוף הקרח. ולפעמים, הוא חוזר עבה וקפוא יותר ממה שהיה לפני.
