אינטואיציות שקשה להסביר, שגם אם אני מתנגדת להן בסוף, לרוב, מתגשמות.
רגישות לאנרגיה שהיא לא שלי. לפעמים גם שלי, אבל יותר כזו שאני מושפעת ממנה. וכל פעם כזו שמרגישה איזשהו שיפט אנרגטי לא ברור, נחשפת לפוסט אסטרולוגי שמספר על שינוי מעניין בגרמי שמיים ותואם לחלוטין את התחושה שלי באותו יום. שאלו אותי איך לא למדתי אסטרולוגיה אם אני כל כך מודעת למה שקורה. עניתי שאני לא מודעת אלא מגלה בדיעבד. האם הייתי רוצה לדעת מראש? לא יודעת. לא בטוח. לא הייתי רוצה שזה יישב לי במודע/תת מודע ו"יכתיב" לי תחושות או התנהגויות. יש משהו קסום בלהרגיש את הדברים בלי לדעת מה גורם להם ולגלות אחר כך. משהו מיוחד ברגישות הזאת, שאולי דווקא לדעת עלול להעלים אותה.
פתיחות בטארוט שמתארות מצבים ואנשים בצורה מדויקת להפליא. מצאתי שזה אחלה כלי הכוונה או הארה כשאני מבולבלת עם עצמי.
יש בי חלק שרוצה להתנתק מהחיים ולברוח לאנשהו לחזק את היכולות האלה. אולי מתישהו, כשכסף וזמן לא יהיו אישיו. כשיהיה לי שקט נפשי וארגיש בטוחה מספיק להתנתק מהשגרה והמסגרות שיצרתי לי לייצב את עצמי אחרי תקופה של בלגאן שפירק אותי נפשית.
יצרתי לעצמי מירוץ חיים לתקופה הקרובה שאני מסתכלת עליה כמדרגה בדרך לתקופה יותר טובה ונכונה ומאפשרת. עצירה הכרחית. מבאסת אותי לפעמים, אבל הכרחית.
ולמה אני בכלל חושבת על זה על הבוקר?
