צריכה יחס.
אבל לא סתם. יחס מאנשים באופן כללי אני יכולה לקבל.
מחפשת אותו מאחד משני אנשים, או משניהם.
מפחדת לבקש.
יכול להיות שאם אבקש אני גם אקבל.
אבל אני לא יודעת מה זה "יחס".
אין לי על מה לדבר, אין לי משהו שאני מחפשת לספר או לשתף. אין שום דבר ספציפי.
איך מבקשים יחס כשאני לא יודעת מה אני צריכה או רוצה? כשהבכי חונק ואין סיבה?
איך מבקשים יחס כשאני לא רוצה להעיק או להציף? או כשאני לא בטוחה שזה משהו שאני בכלל יכולה לבקש במהות הקשר?
"אין ולא היתה לך מעולם סיבה להקטין את עצמך. יום אחד תגלי שהכל בראש והכל מתחיל מאיזה סיפור קטן בילדות שלך שגרם לך לפחד מהעולם".
"תפסיקי עם רגשי הנחיתות. מותר להביע רגשות. את כל כך מפחדת מלהפחיד אנשים ברגשות שלך. זה מסרס אותך. מי שאיתך יצטרך להתמודד עם מי שאת. לא תצליחי להעמיד פנים כל הזמן, זה מתיש".
אמורה לצפות שמי שמולי יקבל אותי ככה, כמו שאני, עם האמונציונאליות הזאת שלי. אבל מה אם אני לא אוהבת את החלק הזה בעצמי? איך אפשר לצפות ממי שמולי לאהוב חלק שמרוב נזקים, למדתי לשנוא בעצמי?
