אי(נ)שם

"את כרגע כלי לצרכים שלי. שלך לא רלוונטיים."

והכל התערבל. 

כעסתי כי כל כך רציתי לגמור. סיפרתי לו על הנקודה ההיא. תכלס? נקודת הג'י. אבל יש בה כל כך הרבה יותר מזה*.

זה חירמן אותי כי, נו, ככה עובד המוח המעוות שלי (ושל עוד רבות פה - כיף שלא באמת צריך להסביר מה זה עושה בגוף/מוח). 

אבל הכי, זה המשיך את הקו של הנקודה ההיא. הדבר הזה שמטמטם וממיס את המוח וגורם לך להתנקז בכל המהות שלך לדבר אחד קטן וזהו. גרם לי לרצות לנזול לרצפה. 

הוא רשם את זה והכל התערבב ועברתי בדיוק את התהליך הזה של כעס-חרמנות-מוח נמס ורציתי לענות "כן xxxxx" אבל עוד מוקדם מדי, ובכלל, לא ידעתי מה לומר אחרי ה"כן", כי הכל נשמע מוזר מדי למרות הצורך. 

------------------------------

*נקודת הג'י. אפשר להגמיר או להשפריץ איתה. אבל פאק כשנוגעים בה נכון היא יכולה לפרק את הנשמה מבפנים. והוא נגע בה בדיוק. כל כך בדיוק שזה כבר מאבד תחושה פיזית אחרת - לא יודעת אם הייתה שם אצבע אחת או שתיים, אם הוא הזיז או היה סטטי, רק הרגשתי נקודה מתעוררת ומעוררת ואת הכל נמחק.

האמת, שזה כל כך מתנקז לתחושה של "נקודה", כל המהות באותו רגע היא הנקודה הזאת, אין כלום ושום דבר חוץ מזה והמוח מתרוקן ונעלם וכולך רק הנקודה הקטנה הזאת והתחושה שהיא עושה. אחרי דבר כזה לקרוא לי "כלי" - זה אולי אפילו מתבקש. אפילו שעברו כמה ימים. הרי בדיוק דיברתי איתו על זה ונזכרתי בזה ושיחזרתי את כל התחושות וחירמנתי את עצמי יותר מדי בהתחשב בזה שאסור לי לגמור.