לפני שנה. 22 באוקטובר 2022 בשעה 15:42
עוברים עליי ימים קצת קשים. דברים שחשבתי שכבר יהיו מאחוריי בעבודה ובחיים - עדיין שם. מצד אחד הזמן בורח לי בין הידיים, מצד שני הכל זז כל כך לאט.
שם בחדר הכל עוצר. ובא לי להיות שם ולנזול לרצפה. ואי אפשר לראות את הפנים, אבל הרוגע שהיה שם..
הייתה אחת אחרת, אולי יותר "יפה" - קצת יותר מרחוק, בלי הצל של הטלפון. אבל אני דווקא אהבתי אותה. דווקא עם הצל הזה. יש בו משהו שהרבה יותר ממחיש את הרגע בעיניי.
