אוהבת שאתה חופר בי.
אוהבת להרגיש את האצבעות שלך בחורים שלי. במיוחד כשהן בשני הקצוות ואני מרגישה כאילו הכל מחובר. אהבתי לחשוף את החזה בפעם האחרונה שעשית את זה כדי שתנשוך אותי. לא עשיתי את זה לפני. הייתי צריכה את זה. קצת כמו לתפוס שיפוד משני הקצוות ולתת בו ביס. אהבתי לראות את הסימנים של זה יום אחרי. לא ציפיתי שיהיו, וזה שימח אותי ממש.
אבל הכי אני אוהבת שאתה חופר לי בראש וברגשות. שאתה דורש ומאפשר כנות מוחלטת להוציא הכל גם אם זה רע ומכוער. זה הכי קשה לי. זה דורש ממני כנות מול עצמי. זה דורש ממני להתמודד עם מה שיוצא. ולפעמים אני לא אוהבת את מה שיוצא. לפעמים זה מפחיד אותי. לפעמים זה מביך. לפעמים אני מרגישה שזה לא בסדר. לפעמים אני מפחדת שזה יגרום לך ללכת. שתראה אותי אחרת. שאולי תראה משהו שלא תאהב. שאני אהיה פגומה מדי.
אמרתי לך השבוע שאני לא מכירה מצב שבו מי שמולי רוצה אותי. אני לא יודעת אם מתישהו הודיתי בזה בצורה כזאת. תמיד סינגרתי על הסיטואציה במקביל. למה זה לא התאפשר, איך ההוא ניסה ומה עבר על האחר. אבל בשורה התחתונה - ברירת המחדל היא שאני רוצה, ומי שמולי - לא. ברירת המחדל היא שמי שמולי יחפש אותי כשהוא רוצה להזדיין, או אולי להרגיש איזה משהו. שאלת אותי למה אני לא רואה את הצורך/הרצון שלך וזה דרש ממני להודות באמת הפשוטה הזאת - אני לא חושבת בכלל שלמי שמולי יש צורך בי/אליי ורצון אמיתי להיות איתי.
הרבה רוצים נשלטת. הרבה הסתכלו עליי ורצו אותי כנשלטת. היו מי שאמרו איזה נשלטת מדהימה אני יכולה להיות והיו שלא הבינו איפה אני נשלטת בדיוק. בודדים ביותר אלו שהרגשתי שאולי יכולים לקחת אותי לאן שאני מחפשת בשליטה. אתה היחיד שלא נבהל ומאפשר לי להרגיש הכל. איכשהו בסוף אתה מכיל הכל, לא משנה כמה שיט יוצא.
ואני רוצה זוגיות. אני רוצה להכיר. אני רוצה לאהוב ושיאהבו אותי בחזרה. ואני מפחדת לנסות. אני מרגישה שאין לי כלום לתת. אני מרגישה שאני פגומה. והדבר שאולי נותן לי תקווה שזה עוד יכול לקרות זה שאולי אני מתישהו אכיר מישהו שכמוך, יצליח לא להיבהל ולברוח. שיראה שיש יותר מהבלגאן שאני. כי אם אתה יכול אז בטוח יש עוד שיכולים. ואם אתה יכול אז כנראה שאני לא גרועה עד כדי כך. ואולי בכל זאת יש בי מספיק טוב כדי שאני כמו שאני אהיה מספיקה למישהו שאני אוהב לעשות אותו מאושר.