יש תקופות שהם ממלאים אותי.
החרדות הן טיפשיות. מתעוררות מדברים קטנים, משימות שצריכה לבצע.
הגעגועים נחלקים. יש געגוע למי שקיים בחיים שלי, לחברים, לשולט שלי. יש געגוע לדברים ואנשים שאינם בחיים שלי יותר.
האנשים שעולים לי לפעמים בגעגוע הם הצעצוע והנווד. בדרך כלל יש דברים שמעוררים את זה. געגוע לצעצוע מתעורר בדרך כלל בנסיעה במקומות מסוימים, בצומת מסוימת שעושה לי חשק לנסוע בכיוון ההפוך מהבית אל הבית שלו, געגוע לתחושה מסוימת שנתן לי שלפעמים חסרה לי, במיוחד אחרי יום עבודה מתיש.
הנווד, זה געגוע אחר. זה געגוע שבו אני תמיד נלחמת בדחף לכתוב לו. זה יכול להיות שיר שהזכיר לי אותו, השם שלו בפייסבוק, סתם דברים באמצע היום שיש להם איזה משהו שיכול להיות קשור אליו, יום ההולדת שלו, כל מיני דברים. כמה שכאב לי ושאהבתי בטירוף אדם שלא היו לו רגשות דומים כלפיי, עדיין קשה לי והוא יושב חזק חזק באיזו פינה בלב. האחד שגרם לי להיות מוכנה לוותר על הכל, שרציתי איתו ילדים, שאיבדתי את עצמי בדרך מרוב שאהבתי אותו. שהיה בשבילי מראה לכל הדברים שאני שונאת בעצמי ויצאו מולו. האחד שטלטל לי את החיים לחלוטין וגרם לי להתחיל שינוי שנמשך לאט לאט עד היום, כשכבר כמעט שנתיים עברו מאז הפעם האחרונה שנפגשנו.
והיום השולט שלי מראה לי שאפשר אחרת. נותן לי תקווה לזוגיות מאושרת בעתיד שלי. מנסה ללמד אותי שאיך שאני מרגישה זה בסדר, גורם לי להבין שאני אולי לא חולת נפש כמו שלפעמים הרגשתי כשנכנסתי להתקפים של קיא מילים מתוך כאב ואז שוכחת מה היה. שבכלל אני יכולה לא להגיע כמעט למצבים כאלה ושיכול להיות מולי מישהו שיבין שלפעמים זה קורה ויידע שזה משהו שצריך לתת לו לצאת ולעבור. ומסתבר שכשמי שמולי נותן לי ביטחון, זה כבר כמעט לא קורה ואם קורה זה לרוב על דברים שקשורים אליי ולא טענות כלפי מישהו אחר. לא הכרתי דבר כזה - שמי שמולי נותן לי ביטחון. שמי שמולי רוצה ב100% להיות שם ודואג שאני ארגיש את זה. דואג שאדע שאכפת לו מכל הלב. שאני יכולה לדבר ולשתף ולא מבטלים אותי ואת התחושות שלי. שאני יכולה להוציא את מה שעבר עליי היום גם אם לא באמת מעניין או אפילו מעצבן אותו לשמוע, כי הוא מבין שזה צריך לצאת כדי שאוכל לחזור ולהיות שלו בלי הפרעות. שיודע שאפילו שאני לא יודעת איך לעודד או לתמוך, הוא יכול לספר לי דברים ואני אקשיב.
ונשארה לי רק תקווה שכשאני אצליח לייצב את עצמי עוד קצת, כי אני ממש עובדת על זה, אני גם אמצא מישהו שיידע לתת לי את הדברים האלה ויותר - במסגרת זוגיות. שאם יש מישהו שהצליח לתת לי את הדברים האלה, אז זה לא בלתי אפשרי ויהיה אחד כזה שיהיה בן זוג שלי. שיאהב אותי וידאג לי גם מהצד שלו וזה לא יהיה חד צדדי כמו חוויות העבר המכאיבות שלי.