אי(נ)שם

אני מדמיינת לפעמים סיטואציות שבהן ניפגש.

סתם במקרה.

כל אחת יותר מופרכת מהשנייה.

חסרות הגיון ולא-ריאליות ככל שיהיו, אני עדיין מדמיינת אותן.

אני לא יודעת לנחש אם זה יעשה לי סגירת מעגל כי לא ארגיש את המשיכה ההיא שהייתה, או שאני אתרגש ברמה שלא אצליח לדבר או לא אדע מה לעשות. 

מה שבטוח - אני אסמיק. אני אסמיק ואתה תראה, כי עליי אי אפשר שלא.

אני תוהה אם זה אחד הדברים שהיו לך כל כך קשים איתי. הקלות שבה אני מצליחה לבטא רגשות (במקרה הזה - מולך). אולי הדרמטיות שבה עשיתי את זה. כל הרגשות האלה מול אדם סגור ששומר הכל לעצמו.

היום אולי אתה כבר פחות סגור. אולי זה לפעמים גורם לי לחשוב שתחושות מפעם יורגשו אחרת ואולי פתאום תרגיש כלפיי שונה. זה משנה? לא יודעת. זה לא רציונלי. סתם אנושי. או לפחות כך נדמה לי.