אני רוצה לפעמים שיהיה לי מה לכתוב.
שיהיה לי משהו לכתוב כמו הסיפורים שאני אוהבת לקרוא. יש כאן כאלה שבאמת כותבות מהמם. שהן מתארות דברים שגם אני מרגישה ולא יודעת לבטא פה, או דברים שהייתי רוצה להרגיש או להיות. אני בטוחה שלפעמים הכתיבה יפה יותר מהמציאות, ועדיין לקרוא אותה עושה לי חשק.
ניסיתי לכתוב על חוויה שלנו לפני כמה שבועות. לא הצלחתי. כתבתי אבל זה לא היה זה. קראנו את זה שנינו והוא אמר שאם אחליט לפרסם הוא יגיד לי מה מפריע לו. אמרתי לו שלא פרסמתי כי הרגיש לי לא נכון. הסברתי שהרגשתי שזה יותר מדי נכנס למשהו פרטי שלנו והוא אמר שזו גם הייתה ההרגשה שלו. אז החוויה הזאת נגנזה לה בין הטיוטות של הבלוג.
זה קצת עצוב שחוויות כאלה נגנזות. שאני לא כותבת אותן בשום מקום. רגעים כאלה יפים שלנו. רגעים שיש בהם את המהות של הבדסמ שלנו. אנחנו באמת עוברים המון דברים כזוג. קצת יותר משנה וחצי וזה מרגיש שהקשר כל הזמן דינמי גם כשלכאורה הוא לא. אולי אלה החיים שלנו מחוץ לקשר שמושכים כל אחד לכיוון אחר וגורמים לזה שהקשר כל הזמן צריך להתאים אליהם ולכן משתנה בלי הפסקה. אולי זה השיח המאוד פתוח בינינו - גם עלינו, על הקשר שלנו. אולי זה בגלל שאף אחד מאיתנו לא רוצה ולא מוכן לוותר על הקשר הזה או חלקים שבו גם כשקשה, ואנחנו נוכחים שם ומתמודדים יחד עם מה שמגיע ומה שעולה.
אני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה חודשים ושנים כאלה יחד. שנמשיך לפתח את זה ולגלות את עצמנו שם. יש לנו עוד הרבה לאן להגיע ❤️