יום גדוש רגשית. גדוש מאוד. גם בכלל התכוונתי לכתוב משהו מסוים ועכשיו אני אחרי בכי של אבל (לא על מוות חו"ח) וכבר רוצה לכתוב משהו אחר לגמרי. חיים שלמים של אנשים נאגרים בדירה, נכנסים לדירה ונמצאים שם דברים שמתמצתים מהות של אדם. זה אפילו לא תמיד נראה לעין, או לא תמיד מובהק, אבל זה חלק מהמקום. פתאום כששמים הכל בארגזים, מקפלים חיים שלמים למסירה / מכירה, זה מול הפרצוף ואי אפשר לפספס.
ומה תכננתי לכתוב במקור? שהיה לי רגע של געגוע. געגוע כזה של כמעט לשלוח הודעה אבל הצלחתי שלא. קצת לא נעים לומר שהגעגוע כנראה התעורר בגלל משהו אצלך שמזכיר לי משהו בסבא שלי, תחושה כזאת שאתם קולטים את העולם אחרת, יודעים דברים שאנשים אחרים פשוט לא יודעים בכל רגע נתון. אצלו זה היה מכיוון של מדיטציות ודברים אלטרנטיביים, אצלך מהכיוון היותר ניאנדרטלי. אולי זה בכלל לא נכון, אבל זו תמיד הרגשה כזאת שהייתה לי והקסימה אותי. בכלל, אני אוהבת גברים שיודעים דברים, שמספרים לי דברים מעניינים שלא ידעתי. אני לא סקרנית אקטיבית, אבל אוהבת שמספרים לי משהו שמעורר בי את הסקרנות או מעלים מולי שאלה שאני חייבת לבדוק את התשובה אליה. אבל כאלה שיודעים בלי להתנשא שהם יודעים. שפשוט כיף להקשיב להם. לפעמים יכולים להיות מצבים שזה גורם לי להרגיש טיפשה או חסרת השכלה וכד', אפילו שאני חכמה (ובעברי מאלו שלמדו בכיתות מחוננים וכו'), ואפילו שאני יודעת שאני קולטת דברים מהר ויכולה ללמוד הכל (אולי חוץ מפיזיקה שתמיד הסתבכתי איתה אבל עברתי גם את זה).
כנראה שאני צריכה לעבוד פחות ולהתחיל לראות טד או משהו כדי להיות יכולה לספר לאנשים דברים מעניינים ולא בהכרח חשובים ולהרגיש שיש לי יכולת לנהל סמולטוק ולא רק שתיקות מביכות.