למצוא מכתב בכתב יד ביידיש ולחשוב שאולי היית יכול לתרגם לי. ובכלל, בטוח אין בו משהו ממש חשוב, וגם זה לא שאני לא יכולה לפנות למישהו אחר. על הברכה שמצאתי ביידיש הסבירו לי. זה שאני מרגישה אבודה ועצוב לי בפנים. זו ההרגשה שאני צריכה לעבור איזה תהליך פנימי להתקדם. שמשהו צריך לצאת החוצה ולהשתחרר ממני הלאה. ואני לא יודעת למה משהו בתוכי תמיד חוזר לחפש אותך. אז אני עושה הכל שלא, גם כשיש כאילו תירוץ מצוץ. הצלחתי ממש להתרחק וכבר שנה שאין כלום חוץ מהמרחב הזה פה הוירטואלי של דומיין הכלוב. מרחב "בטוח" כזה, שמרגיש שפה הכל מתנהל אחרת והחוקים קצת אחרים מהחיים האמיתיים בחוץ. זה כאילו פחות אמיתי. אולי כי אני כבר ילדה גדולה, כי הרי התרסקתי פה יופי בתחילת שנות ה-20. אם לא הכלוב אולי היה לי כבר תואר. אם לא הכלוב כל כך הרבה דברים בחיים שלי היו נראים אחרת. זה פתאום מכה בי איך שיחות קטנות עשו לי תפניות גדולות בחיים. בכלל לא חשבתי על זה ככה עד הפוסט הזה. מעניין איך היו נראים החיים שלי היום בלי שלל הגלגולים פה שמאחוריי.
לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 19:36